<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
רב הונא אמר, נגהי — פי' כנוי לילי הוא כמו שקורין לסומא סגי נהור. והעיקר גה, "ולא יגה שביב אשו" (איוב י"ח, ה').
<b>הערוך ערך נגהגא</b>
<h2>דף ב:</h2>
היו משיאין משואות — פי' לשון יקידה וליהוב כדכתיב "וישאם דוד" (שמואל-ב' ה', כ"א) ומתרגמינן ואוקדינון דוד.
<b>הערוך ערך שאגא</b>
<h2>דף ג.</h2>
בזכר קראו מרכב ובאשה קראו מושב — פי' מרכב — פיסוק רגלים, ודרך גנאי באשה להזכירו, אבל ברכיבת גמל וכיוצא בו שהוא משום פחד שמתירא שלא תפול, אי אפשר שלא להזכיר רוכבת. "רכבת" כתיב (שמואל-א' כ"ה, כ') — ואם תאמר היה לכתוב ישבת חסר — לא אשכחן ישבת חסר אלא למדרש או לרמוז שכל יושבת מלא, "יושבת בארץ עוץ" (איכה ד', כ"א), "יושבת תחת תומר" (שופטים ד', ה') לפיכך "רכבת" בלשון קצרה.
<b>הערוך ערך רכב</b>
<h2>דף ג:</h2>
כגדי מסנקן — שהוא מלא מבצים ותבלין ואוכל ממנו אכילה גסה. פ"א, כגדי מסנקן — כגדי שמנגח עם חבריו ועומד עייף כך כשהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה עומדין עיפים כמו (שבת ס"ז:) גד גדי וסינוק לא — עייפות לא, וכבר פי' בע' גד.
<b>הערוך ערך סנק</b>
שמץ פסול — כבר פי' בע' שחץ.
<b>הערוך ערך שמץ</b>
בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול — פי' פסילות משפחה, כדכתיב, "לשמצה בקמיהם" (שמות ל"ב, כ"ה). ואימה לה שחץ פסול — גסות הרוח והיינו ערל לב. פ"א, שמץ דבר ערוה וע"ז כדכתיב "לשמצה בקמיהם" ושניהם פסולים לכהונה, כדתנן בסוף מנחות (ק"ט.) הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלים, וכיון דבית חוניו פסול כל שכן לע"ז שנאמר "אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה"' (מלכים-ב' כ"ג, ט'). שחץ — גסות הרוח ולעיגות לשון כדאמרי אנשי ירושלים אנשי שחץ היו.
<b>הערוך ערך שחץ</b>
ספו לי באליה.
<b>הערוך ערך סףגא</b>
מאי דקמא — פי' מאי קאמר.
<b>הערוך ערך קמא א</b>
זיל בקי מאי דיניה — פי' ענין חיפוש.
<b>הערוך ערך בקגב</b>
יוחנן חקוקה — פי' סופר כמו "הוי החוקקים" (ישעיה י', א'), ויש מפרשים, על שם חוקוקה נקרא שהיה משם דכתיב "ויצא משם חוקוקה" (יהושע י"ט, ל"ד).
<b>הערוך ערך חקגג</b>
אשתקד נעשו [חיטין] יפות — פי' שנה שעברה כלומר שתא קדמיתא.
<b>הערוך ערך אשתקד</b>
<h2>דף ד.</h2>
אבא קיים, א"ל, אימא קיימת — פי' בלשון תימא השיבו, כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרוייהו. ר' חננאל פי' שאל ר' חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לא"י (שאלו) אבא קיים, כלומר אבי חי הוא, לא בקש רב לומר כי מת, אמר לו אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי. וכן השיב לו על אמו כענין הזה. ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים, א"ל, אבא קיים. אימא קיימת, א"ל, אימא קיימת. פ"א מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו כדגרסינן בפ"ק דסנהדרין (ה'.) איבו וחנה ושילה ומרתה ור' חייא כולהו אחי הוו.
<b>הערוך ערך אבא</b>
דונו דייני — פי' מי שתובע אותו כלום היה אומר לו בוא עמי לדין. פ"א, שהיה מזהיר לדיינים.
<b>הערוך ערך דןגא</b>
אכיף ימא אסיסנא בירתא — פי' על חוף הים אייסד בירא "והירדן מלא על כל גדותיו" (יהושע ג', ט"ו) תרג' על כל כפוהי.
<b>הערוך ערך כףגב</b>
צורבא מדרבנן — חוזק תלמידי חכמים.
<b>הערוך ערך צרבגב</b>
צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה — פי' עת ללמד כמו (שבת ל"א.) קבעת עתים לתורה.
<b>הערוך ערך עדןגב</b>
<h2>דף ד:</h2>
חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות — פי' מקום שמכניסין בו התבואה כמו "העוד הזרע במגורה" (חגי ב', י"ט) מסתברא גר העיקר כמו "יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו" (חבקוק א', ט"ו).
<b>הערוך ערך מגור</b>
<h2>דף ה.</h2>
אך — חלק — אכין ורקין מיעוטין ובא זה אך וחלק יום י"ד חציו מותר וחציו אסור.
<b>הערוך ערך אךגא</b>
<h2>דף ה:</h2>
בגוי שכיבשתו — "השוכבים על מטות שן" (עמוס ו', ד') תרג'
<b>דשכבין על ערסן] דמכבשין בשן דפיל. [הערוך ערך כבשגד</b>
כלפי אליה. אמר אביי, איפוך — פי' דברים מהופכין הן כמו שהאליה היפוך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים. ס"א כלפי לייא — כלומר לאיזה מקום נוטה כמו כגני לייא שפי' בע' כגן.
<b>הערוך ערך כלפי</b>
<h2>דף ו.</h2>
בעו מיניה מרבא, בהמת ארנונה חייבת בבכורה או לא — פי' שיש בה שותפות לגוי — פטורה מן הבכורה [דבהדיא קיימא לן] דכל יד גוי באמצע פטורה. פ"א, מי שיש לו בהמות שהמלך לוקח מהם מס חייבות בבכורה אם יש בכור ביניהן, אלא כל היכא דמצי לסלוקי בזוזי למקבל המס לא מבעי דחייבת, דאמר ליה כהן הא אשתייר לך הבכור תנהו לי, כי קא מבעיא לי דלא מצי לסלוקי בזוזי, מצי א"ל כהן שמא אחרת יקח המלך ותן לי הבכור או מצי בעה"ב אומר שמא הבכור יקח ממני.
<b>הערוך ערך ארנון</b>
<h2>דף ו:</h2>
הניחא למ"ד כלל ופרט המרוחקים זה מזה — אין דנין אותו בכלל ופרט — שפיר, אלא למ"ד דנין, מאי איכא למימר —
<b>כגון] (ב"ק פ"ד:) "כויה תחת כויה" (שמות כ"א, כ"ה) כלל אפילו [כויה] שאין בה חבורה, בא "חבורה [תחת חבורה]" ופרט שהכויה יש בה חבורה, "ופצע" הפריש ביניהן. [הערוך ערך כלגא</b>
סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים, סופי ענבים ומשמר שדהו מפני מקשאות ומדלעות — פי' שכבר אספו התאנים ונשתיירו בסופה שתים שלש
<b>תאנים] והסיח דעתו מהן ואינו שומר אלא הענבים. [הערוך ערך סףגה</b>
גזירה שמא ימצא גלוסקה יפיפיה ודעתיה עילוה — גלוסקין פי' ככרות לחם.
<b>הערוך ערך גלסק</b>
קלוסקא יפיפיה. ס"א גלוסקא — וכבר פי' בע' ג', וי"מ פת בג, וי"מ לחם גדול.
<b>הערוך ערך קלסק</b>
<h2>דף ז.</h2>
המקדש משש שעות ולמעלה, אפילו בחיטי קורדנייתא — אין חוששין לקידושיו — פי' חיטין שגדילין בהרים שהן קשין אע"ג דאיכא למימר אין מחמיצין, כיון דלתתן ולא שמרן בשעת לתיתתן שמא החמיצו ואינן ברשותו לקדש בו האשה.
<b>הערוך ערך קרדן</b>
הכא בתלמיד היושב לפני רבו עסקינן, ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו, ומתירא שמא תחמיץ — פי' עיסה שנגמרה לישתה נקראה מגולגלת.
<b>הערוך ערך גלגלגג</b>
<h2>דף ז:</h2>
מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא, כדכתיב "וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי" (שמואל-ב' י"ח, כ"ג) — כלומר רץ אחימעץ והקדים את הכושי.
<b>הערוך ערך עברגד</b>
<h2>דף ח.</h2>
וקרנים מידו לו" (חבקוק ג', ד') — פי' אורה מידו של הקב"ה לו לצדיק כמו "כי קרן עור פני משה" (שמות ל"ד, ל"ה) "ושם חביון עוזו" — אעפי"כ שם אצל המקום עוזו, כלומר תוקף האור הגדול אצל הקב"ה יותר מאצל הצדיקים ויאצל מאורה שעמה לצדיקים כדכתיב "כי קרן עור פני משה" וכתיב במשה "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים". (במדבר י"א, כ"ה).
<b>הערוך ערך קרןגד</b>
חורי הבית העליונים והתחתונים והיציע.
<b>הערוך ערך יציע</b>
ורפת בקר, ולולין, ומתבן — פי' מקום דירה לבהמות.
<b>הערוך ערך רפת</b>
ורפת, ולולין, ומתבן — ולול הוא בית התרנגולין, שהוא עשוי בנין חלול לקנן בו התרנגולין כדכתיב "ובלולים יעלו" (מלכים-א ו', ח') שהן חלולים כגון ארובה להיות עולין ויורדין בתוכם.
<b>הערוך ערך לולגא</b>
קירא — פי' שעוה.
<b>הערוך ערך קרגב</b>
<h2>דף ח:</h2>
סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לעוה"ב — הרי זה צדיק גמור — כך קבלנו מר' משה הדרשן צדיק גמור פי' צדקה חשובה היא אע"פ שהזכיר שיחיו בניו זוכה לחיי עד.
<b>הערוך ערך צדקגא</b>
הני בני בי רב דדיירי בבאגא — פי' — באגא בקעה שיש בה שדות הרבה.
<b>הערוך ערך באג</b>
מלמד שתהא פרתך רועה באפר — פי' אפר הוא אחו, ובלע"ז פרטאו. תר"י "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב', ג') ושויאת יתיה באפרא על כיף נהרא. "ותרא את התיבה בתוך הסוף" — וחמת ית תיבותא בגו אפרא, ס"א בגו גומיא, וכן "ותרעינה באחו" (בראשית מ"א, ב') תר"י והות רעיא בגו גומיא.
<b>הערוך ערך אפר</b>
מפני מה אין פירות גנוסר בירושלים — י"מ, מקום קרוב לטבריה ויש בו גנות ופרדסים. "ים כנרת" (במדבר ל"ד, י"א) תרג' ימא דגנוסר.
<b>הערוך ערך גנסר</b>
ור' יוחנן אמר שורה אחת כמין גם... תניא כותיה דר' יוחנן. בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף, חיצונה רואה את הפתח ועליונה רואה את הקורה — פי' כל אותן שלפני הפתח שורה אחת, וכל אותן שתחת הקורה שורה אחת. על פני כל המרתף — שורה של מטה הרואה פני הפתח, כל החביות הרואות הפתח שהן בכל רוחב המרתף מן הקרקע עד שמי קורה, דהיינו על פני כל המרתף בפתחם ובשורה השניה העליונה בכולן שבכל שורות שמי הקורה שהיא על פני כל המרתף למעלה משוטחות לרוחב המרתף ולארכו, ואלו שתי שורות הן גלויות אבל שאר צדדי השורות של שלש רוחות של מרתף הן מכוסות לפי שכותלי המרתף עומדות כנגדן ומכסות עליהן ואינן נראות ואין דרכו להצניע בהן לחם כשיכנס להסתפק מן היין, ויבואו כמין ד' הפוך כזה שהוא חצי המרובע צפון למערב.
<b>הערוך ערך גםגג</b>
<h2>דף ט.</h2>
חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות — מוסבר לעיל (ד':) בע' מגור. מעשה בשפחתו של מציק אחד ברימון — פי' אנס.
<b>הערוך ערך מציק</b>
<h2>דף ט:</h2>
בכל מקום שחולדה וברדלס מצויין שם — פי' בגמ' (ב"ק ט"ז.) ברדלס זו אפא וז' השנים הראשונים שהוא זכר נקרא צבוע וכשמתהפך לנקבה נקראת נפרזא ורעה היא יותר מן הזכר, וכבר פי' בע' אפא.
<b>הערוך ערך ברדלס</b>
פרדלס, ס"א ברדלס — וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך ברדלס</b>
<h2>דף י.</h2>
ספק על ספק לא על — היינו בקעה... נכנס לבקעה בימות הגשמים והטומאה בשדה פלונית — פי' בקעה היינו באגא יש בה שדות הרבה.
<b>הערוך ערך בקעגא</b>
<h2>דף י:</h2>
דרכו של תינוק לפרר — פי' ענין חתיכה ושבירה ופרידה ובקיעה. "ביצי צפעוני בקעו" (ישעיה נ"ט, ה') תרג' הא בביעי דחיון חורמנין מפרתין. "והזורה תבקע אפעה" (שם).
<b>הערוך ערך פרגא</b>
לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד — פי' רבי יהודה סבר אם לא בדק באור י"ד יבדוק בשחרית, ואם לא בדק בשחרית יבדוק בשעת הביעור, אבל מכאן ואילך לא יבדוק, ורבנן סברי אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד וישבות מפני שהוא אסור בהנאה, ואם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, ובהא פליגי, דר' יהודה סבר לאחר הביעור לא יבדוק גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה, ורבנן סברי לא גזרינן, הוא מחזר עליו לשורפו מיכל קא אכיל מיניה. והא דתנן בסיפא מה שמשייר יניחנו בצנעא לא אהדר אתוך המועד ולאחר המועד שהוא תוך הפסח ולאחר הפסח אלא סליקא ליה פלוגתא דר' יהודה וחכמים והדרא לה מימרא לסתם מתניתין דאור י"ד וקתני מה שמשייר אחר שבדק באור י"ד יניחנו בצנעא, ודבר זה אפשר כגון שהיה במדינת הים וחזר בתוך המועד או לאחר המועד. ירושלמי, שעת הביעור שעה ה'.
<b>הערוך ערך מעד</b>
<h2>דף יא.</h2>
מתוך שלא התרת לו אלא ע"י קיטוף — זכור הוא — פי' קודם העומר אין קוצרין החיטין במגל אלא מקטפין ביד.
<b>הערוך ערך קטף</b>
ר' יהודה אומר, כורך עליו פונדא או פסיקיא — פי' פונדא ממש בלע"ז והוא ענין פסיקיא של עור שהוא תרג' "חגורה" (ישעיה ג', כ"ד).
<b>הערוך ערך פנדה</b>
כורך עליו פונדא או פסיקיא — "ותחת חגורה נקפה" (ישעיה ג', כ"ד) תרג' ואתרא דהוון אסרן פסיקיא.
<b>הערוך ערך פסיקיא</b>
עניבה קשירה מעלייתא היא — "וירכסו את החשן" (שמות כ"ח, כ"ח) תרג' ירושלמי ויענבון.
<b>הערוך ערך ענבגד</b>
<h2>דף יא:</h2>
אין מקרדין את הבהמה מפני שעושה חבורה, אבל מקרצפין — פי' קירוד במגרדת ששיניה דקים נכנסין בבשרה ועושין חבורה, קירצוף — במגרדת ששיניה עבים ואין עושה חבורה, "ויקח לו חרש להתגרד בו" (איוב ב', ח') תרג' לאיתקרצפא ביה. פ"א, קירוד כמין תולעים והוא רמש כגון אינכא שנושכין בבשר הבהמה והם קטנים ואין נפרדין מבהמה אלא בעשיית חבורה כגון האינבא שאין שולפין אותה מן השיער אלא בקושי והם קטנים והפרדת הגדולים נקראת קרצוף, ובל' ערבי קורין לתולעת קרד.
<b>הערוך ערך קרד</b>
אבל מקרצפין — כבר פי' בע' קרד.
<b>הערוך ערך קרצף</b>
<h2>דף יב:</h2>
שית בקרנתא קאי — פי' בשעת ו' באמצע הרקיע עומדת חמה ואינה נוטה לא למזרח ולא למערב אלא עומדת בין קרן מזרחית לקרן מערבית, ואי אכיל בו זמנין דסבר שעדין היא נוטה למזרח, וכבר נוטה למערב והוי שעה שביעית.
<b>הערוך ערך קרןגג</b>
<h2>דף יג.</h2>
והאי דקאמר בתוך הנץ החמה — הוה קאי בגלוהי — פי' לשון נוגה.
<b>הערוך ערך גלה</b>
בגולהא הוה קאי, וזהרוא הוא דחזא.
<b>הערוך ערך זהרגב</b>
ונימא מר הלכה כרבן גמליאל, דהוה ליה מכריע. א"ל, רבן גמליאל לאו מכריע הוא.
<b>הערוך ערך כרעגב</b>
דסקיא מלאה חמץ — פי' שני שקין מחוברין ומונחין על החמור אחד מצד זה ואחד מצד אחר, ובלשון ישמעאל אלכרג.
<b>הערוך ערך דיוסק</b>
<h2>דף יג:</h2>
אמר רחבא אמר רבי, הר הבית סטיו כפול היה — פי' הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי
<b>פ"א, משום דהוה רב יהודה רבו מובהק קרי ליה רבי בלשון כבוד דעדיף מרב]. ואמר רבינו יחי לעד, אינו כן, אילו היה אומר רבי לא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו, וכך אמר יחי לעד, כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה, וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך — אלו דברי ר' חננאל זצ"ל. ולפי' הראשון מצאנו סיוע בפ' מקום שנהגו בגמ' כיוצא בו (לקמן נ"ב:) אמר רב ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא. [הערוך ערך רבגא</b>
שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה — פי' שחיטה וזריקה שמתירין חלבים למזבח והבשר לאכילה מעלין זה בלא זה, כלומר מקדש האחד בלא חברו ונהנה ממנו נהנה מן ההקדש שחייב קרבן מעילה.
<b>הערוך ערך מעלגא</b>
<h2>דף יד:</h2>
חרב הרי הוא כחלל — כבר פירשנו בע' חל.
<b>הערוך ערך חרב ב</b>
אמר רב יהודה הכא בנר של מתכת עסקינן, דרחמנא אמר "חרב" (במדבר י"ט, ט"ז) הרי הוא כחלל — פי' מדהוה ליה למכתב בחלל בלא חרב, כדכתיב "ועל הנגע בעצם או בחלל" — שמעינן כי לא בא בחלל חרב אלא ללמד כי החרב הרי הוא כחלל, ותניא בספרי דבי רב (בפר' חקת פ' קכ"ז) "בחלל חרב" בא הכתוב ולימד על החרב שהיא מטמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת ז', הא למדנו לכלים ולאדם וגומר, וגרסינן בתחילת שחיטת חולין (ב':) בענין טמא השוחט בקדשים האי טמא דאיטמי במאי, אילימא דאיטמי במת, בחלל חרב אמרה רחמנא חרב הרי הוא כחלל ואב הטומאה הוא דטמייה לסכין, תזיל סכין תטמייה לבשר, נתברר
<b>כי] כל כלי המתכות הנוגעין בטמא מת — נעשין אבות, וכשנוגעין במת עצמו — נעשין אבי אבות, וכל כלי מתכות שנגעו בטמא מת — הרי הן כאותה טומאה עצמה. [הערוך ערך חלגיד</b>
מאי איריא — פי' הגאון לשון עירוב, כדאמרינן בטבול יום (פ"ג, מ"א) אוכל שנפרס ומעורה במקצת, ויש מהן הרבה בתלמוד ובמשנה והרבה בלשון ארמי מחליפין א' בע', כלומר מידי דמערבא.
<b>הערוך ערך ערגג</b>
<h2>דף טו.</h2>
חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, ר"א אומר אם היתה מונחת במקום התורף — יניחנה במקום המוצנע — פי' מקום מבוזה שאינו מוצנע.
<b>הערוך ערך תרףגב</b>
<h2>דף טז.</h2>
איל קמצא — דכי — ובפ' אין מעמידין בגמר' דשמן (ע"ז ל"ז.) פי' איל קמצא הוא שושיבא והוא סוסביל ממיני חגבים וראשו ארוך.
<b>הערוך ערך איל קמצא</b>
בית מדבחיא ובית מטבחיא — פי' דם ומים מצויין בבית המטבחיים תמיד. בית מדבחיא — דם ויין ומים ושמן, הדם נזרק, והמים מתנסך וכן היין, והשמן קרב עם הקמצים.
<b>הערוך ערך בית דבח</b>
משקה בית מטבחיא — כבר פירשנו בע' בית דבח.
<b>הערוך ערך טבח</b>
משקה בית מטבחיא — דכן — תרגום "טהור" — דכי.
<b>הערוך ערך דךגב</b>
<h2>דף טז:</h2>
"הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו" (חגי ב', י"ב) — פי' הוא שרץ ואמאי כתב בכנף בגדו ולא בידו, משום דתנן בעירובין (ק"ד:) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו, כמו כן הוציאו בבגדו ונגע בכנפו במקצתו של שרץ היקדש, היטמא, כמו "פן תקדש" (דברים כ"ב, ט').
<b>הערוך ערך בשר</b>
<h2>דף יז:</h2>
כל הכלים יש להם אחורים ותוך — פי' כגון הכרים והכסתות שמשתמשין באחוריהן שיושבין על גבן ובתוכן נותנין נוצה חשובין כשני כלים, וכן השקין והמרצופין פעמים ישן עליהן ופעמים טוען בתוכן, וכן מפורש בכלים בפ' כל הכלים (פט"ו, מ"א).
<b>הערוך ערך אחור</b>
הכרים והכסתות והשקים והמרצופין — פי' שקים גדולים שנותנין בהם הסחורות של הספינות.
<b>הערוך ערך מרצף</b>
<h2>דף יח:</h2>
יטמא לטמא את משקין שהן עלולין לקבל טומאה.
<b>הערוך ערך עלול</b>
רביעי בקודש פסול — פי' "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו" (חגי ב', י"ב) שנגע בו שרץ, ונגע בשר זה בכנף בגדו הטמא, ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן, ונגעו אלו אל מאכל — נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ולד ראשון, והבשר שנגע בכנף ולד ב', והלחם והנזיד שנגע בבשר ולד ג', ויין ושמן שנגעו באלו ולד ד', ושאלם היקדש כלומר היפסל, פי' זה בסוף פ"ה דסוטה ירושלמי, פ"א בע' בשר.
<b>הערוך ערך רבעגא</b>
<h2>דף יט.</h2>
א"ר חנין אמר קרא, "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" (במדבר ז', י"ד) הכתוב עשאו לכל מה שבכף — אחת — אלמא צירוף דאורייתא.
<b>הערוך ערך צרףגד</b>
זכינו שאין טומאת ידים במקדש — פי' שניהם ענין מציאה, ויש מפרשים ענין זכות, ויש מפרשים ענין נצוח.
<b>הערוך ערך זךגא</b>
<h2>דף יט:</h2>
והספר והידים — פירוש בגמ' דשבת (י"ג:).
<b>הערוך ערך ידגב</b>
לאפוקי גזייתא — פי' שבילים עקומים שאינן מיוחדין לא לעלייה ולא לירידה. ורב האי פי' לאפוקי גזייתא מקום העברה כדמתרגמינן "עברו" (ישעיה י', כ"ט) — גזו, וכתיב "וכן נגוזו ועבר" (נחום א', י"ב), כלומר אותו מקום שאין ידוע הלהוריד הוא שם או להעלות מחמירין בו ודנין אותו בדרך ירידה.
<b>הערוך ערך גזגה</b>
דבר שיש בו דעת לישאל, ברשות היחיד — ספקו טמא, ברה"ר — ספקו טהור, ושאין בו דעת לישאל בין ברה"י בין ברה"ר — ספקו טהור — בר"ג דפ' כשם שהמים בודקין אותה (סוטה כ"ח:) ומפורש שם מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד, מה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
<h2>דף כ.</h2>
משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן — מוסבר לעיל (ט"ז.) בע' בית דבח. דאיתכשר בחיבת הקודש — פי' חיבת הקודש משויא להו לשאינן מוכשרין כמוכשרין ולשאינן ראויין לאכילה כראויין לאכילה.
<b>הערוך ערך חבגא</b>
צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני — פי' מנחה יבשה שאינה בלולה. פירוש אחר, פסולת הסולת כגון סובין וכיוצא בו.
<b>הערוך ערך צרד</b>
נמצא בפרש כולו טהור.
<b>הערוך ערך פרשגד</b>
גוז משקין דרישא.
<b>הערוך ערך גזגג</b>
וסימנך נזייתא — פי' כשעושין שכר בתחילה מביאין כלי שעושין בו השכר ואח"כ השעורין שהן אוכלין ואח"כ המים שהן משקים... נזייתא, כד וחבית, וקנקן אחד הן.
<b>הערוך ערך נזייתא</b>
<h2>דף כ:</h2>
אם היתה מונחת במקום התורפה — מוסבר לעיל (ט"ו.) בע' טרף. מזלפין מלוג בשתיים — פי' כל מידי דשפיך קרי זילוף.
<b>הערוך ערך זלף</b>
בבית — תשפך הבל, בשדה — תיעשה זילוף — פי' לאלתר.
<b>הערוך ערך הבל</b>
<h2>דף כא.</h2>
בית שמאי אומרים תשפך הכל וכו' עד אמרי ליה אין הכרעת שלישי מכרעת — פי' [אין הכרעה אלא] בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע כאחד מהם, שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים, אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע — טעם שלישי הוא. פירוש אחר שפירש ר"ח ז"ל בהגוזל זוטא (ב"ק קט"ז.) הכרע כגון שני חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע, אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר' ישמעאל בר ר' יוסי משום אביו וכו'... לפיכך אין הכרעת שלישי מכרעת.
<b>הערוך ערך כרעגב</b>
לא יסיק בו התנור — כדכתיב "אף ישיק ואפה לחם" (ישעיה מ"ד, ט"ו), "ובערו והשיקו" (יחזקאל ל"ט, ל').
<b>הערוך ערך סקגא</b>
מפרר וזורה לרוח — פי' ענין חתיכה ושבירה ופרידה ובקיעה.
<b>הערוך ערך פרגב</b>
<h2>דף כא:</h2>
לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה" (דברים י"ד, כ"א) — פי' הוא גר שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז אבל איסור — אוכל.
<b>הערוך ערך גרגא</b>
<h2>דף כב:</h2>
ולהנך תנאי דמפקי ליה להאי קרא "ובעל השור נקי" (שמות כ"א, כ"ח) לדרשא אחרינא, לחצי כופר ולדמי ולדות — כמפורש בפ' שור שנגח ד' וה' בגמ' זה וזה חייבין מיתה (ב"ק מ"א:) ת"ר "ובעל השור נקי" ר' אליעזר אומר נקי מחצי כופר וכו', תניא אידך "ובעל השור נקי" רבי יוסי אומר נקי מדמי ולדות. א"ל ר"ע וכו'.
<b>הערוך ערך חץגב</b>
<h2>דף כד:</h2>
האימורין — למה נקראו החלבים אימורים, שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים ע"ג המזבח לחלק אדון העולם.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
משום דזיעא בעלמא הוא — מי תותים ורימונים.
<b>הערוך ערך זעגב</b>
<h2>דף כה.</h2>
מתיב רב שמעיה בר זירא מהא דתנן בספ"ז בכלאים (מ"ח) המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף במאתים אסור — פי' גסטרא בלשון ישמעאל נקרא אציץ, וכבר פי' בע' גסטר.
<b>הערוך ערך עציץ</b>
<h2>דף כה:</h2>
ר' אומר "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" (דברים כ"ב, כ, ו) וכי מה למדנו לרוצח מעתה — פי' מה נלמד לרוצח מן הנערה וכי י"ל אם יקום איש על רעהו ורצחו אין לו דין מות כמו זו הנערה שכתוב בה אין לנערה חטא מות, אלא זו נערה באה ללמד לאחרים ונמצאת היא למדה והוקשה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבר — כך הנערה המאורסה אם יאמר לה
<b>הישמעאלי] השמיעי לי ואם לאו אני הורגך, תהרג ואל תשמע לו, ואם תפשה ונתחזק עליה — אין לה חטא מות, וזהו דשאילתות (וארא סי' מ"ב) ובריש זו ההלכה אלא ניתן להצילו בנפשו מנא לן אתיא בק"ו וכו' עד דבי ר' תנא הקישא הוא "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה", וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד פי' מה יליף נערה מאורסה שהיא אנוסה ופטורה מן רוצח שהוא מזיד וחייב — בא ללמד הרוצח לנערה ונמצא למד ממנה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו שהרואה מי שרודף אחריה לבועלה ואינו יכול להצילה בענין אחר אלא בנפשו של רודף יהרוג הרודף להצילה, כדכתיב "ואין מושיע לה" הא יש לה מושיע מושיעה בכל מה שיכול — אף רוצח ניתן להצילו לנרדף בנפשו, וזה שבראש ההלכה מה למדנו מרוצח ושבסוף הלכה מה למדנו לרוצח בשני ענינים דרשו הפסוק ר' ותנא דבי ר'. [הערוך ערך רצח</b>
א"ל מרי דודאי — פי' שלטון של כפר שלי מאי חזית דדמא דידך סומק טפי — כלומר אתה בעל חיים להציל נפשך בנפש פלוני.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דהוה שייף ליה לברתיה גרקי דערלה — פי' שלא בושל כל צרכו. פ"א, גרגרים של ערלה.
<b>הערוך ערך גרק</b>
<h2>דף כו.</h2>
לולין היו פתוחות בעליית בית קדש הקדשים — פי' ארובה בעליית בית קדש הקדשים כמו "ובלולים יעלו" (מלכים-א' ו', ח').
<b>הערוך ערך לולגב</b>
קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה — פי' קול — דשירה, מראה — דהיכל, ריח — דקטרת, פי' מראה שבוררת חיטים לאור בית השואבה, כמפורש בסוכה (נ"ג.) ובירושלמי (פ"ה, ה"ג) תני יכולה אשה לבור חטים לאור המערכה ולא היו מועלות, דאמר ר' סימון ריח מראה וקול אין מהן משום מעילה.
<b>הערוך ערך קלגה</b>
הכניסה לרבקה ודשה — כשרה — פי' רבקה — צמד פרות שעומדות ביחד ג' או ד' לדוש. פ"א, לרבקה לפטומה מלשון "עגלי מרבק" (ירמיה מ"ו, כ"א), ודשה — כשרה, בשביל שתינק ותדוש — פסולה, הנה כיון שנתכוון לדוש פסולה. "ועגלים מתוך מרבק" (עמוס ו', ד') תרג' מגו רבקה.
<b>הערוך ערך רבק</b>
<h2>דף כו:</h2>
לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו — פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה. פירוש אחר, גודא ממש.
<b>הערוך ערך מגדגב</b>
נזדמנו לו אורחין — לא ישטחנה לא ע"ג מטה ולא ע"ג מגוד בין לצרכה בין לצרכו, שאני התם דקא קאלי לה, אי משום גנבי, אי משום עינא — פי' כיון שרואין אותה האורחין באין בלילה וגונבין אותה נמצא כששוטחה כאילו שורפה באש.
<b>הערוך ערך קלגג</b>
<h2>דף כז:</h2>
אמר רמי בר חמא, בשרשיפא — פי' כסא או ספסל שעשה מעצי איסורא, דאיתיה לאיסורא בעיניה אסור ליהנות ממנו.
<b>הערוך ערך שרפרף</b>
<h2>דף כח.</h2>
כפא דחט נגרא בגויה — נשרוף חרדלא — פירוש כף שחקק האומן באותו כף עצמו שורף פיו בחרדל חזק, כלומר משל דר' יהודה קשיא ליה השתא מה שאמר הוא בקבורה. חטט וחקק אחד הוא.
<b>הערוך ערך כףגא</b>
נגרא בסודנא יתיב — פי' בערך סדן.
<b>הערוך ערך נגרגא</b>
נגרא בסדניה יתיב מדוויל ידיה משתלים — פי' אומן שחוקק העץ שהוא סדן לעשות חבלים ברגל, לסוף משימין אותן ברגליו. ויש ששונין סדאה מלשון יושב בספינה או באסדא ומפרשי שניהם כמין כבלים שנותנין ברגלי הכלואים בבית הכלא.
<b>הערוך ערך סדןגא</b>
<h2>דף ל.</h2>
דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי אשוו וזבינו — פי' אגני דפחרא.
<b>הערוך ערך כנדיגג</b>
ההוא תנורא דטחו ביה טחיי — פי' טחו את התנור בשומן של בשר.
<b>הערוך ערך טחגא</b>
ההוא תנורא דטחו בי טיחיא וכו' עד דלמא אתי למיכליה בכמכא — פי' כותח.
<b>הערוך ערך כמך</b>
<h2>דף ל:</h2>
טשין — "ושמן לא תסוך" (דברים כ"ח, מ') תר"י ומשח לא תטושון. "אחרי הטוח את הבית" (ויקרא י"ד, מ"ח) תר"י בתר דאיתטוש ית ביתא.
<b>הערוך ערך טשגב</b>
בביא הסיקו מבחוץ הוא ואסור — פי' טיגן של חרס שמסיקו תחתיו ואופין עליו עוגות.
<b>הערוך ערך בביא</b>
קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא — פי' יד הסכין ויד נרגא וחצינא ומגלא נקרא קתא.
<b>הערוך ערך קת</b>
עץ פרור מגעילו ברותחין — פי' כף של עץ ששופכין המרק מן הקדירה ומנער בו הקדרה.
<b>הערוך ערך עץ</b>
קוניא — פי' קוניא תחילתו חרש וסופו טחין אותו כזכוכית.
<b>הערוך ערך קניא</b>
הני מאני דקוניא... דאית בהו קרטופני כולהו אסירי — עיין בערך קוניא, פי' בקעים וחבורות.
<b>הערוך ערך קרטפן</b>
כי תבעי לך דשיעי — פי' חלקין.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
חזינא דמדיתי וכיון דמתייתי ודאי בלעי — פי' מזיעין.
<b>הערוך ערך דיית</b>
כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן — משתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור, הואיל וחימוצו קשה. א"ר אסי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי — פי' כלי עץ שנשתמש בהן בצונן חמץ משתמש בהן מצה בלא הגעלה, דכיון דצונן הוא לא בלע, חוץ מבית שאור כלי שעושין בו שאור לחמץ העיסה כיון דחריף הוא כרותח הוא ובלע ואין משתמש בו מצה אלא בהגעלה. ובית חרוסת — כלי שעושין בו כל השנה חומץ וציר כדי ללפת בו פת ואפשר שטובל בה פת חמה ומחמת חריפות בלע הכלי ואין משתמש בו מצה אלא בהגעלה. בית שאור פי' כלי חרש עשוי להניח בו שאור.
<b>הערוך ערך בית שאור</b>
אגני — פי' כגון ספל שלשין בו, מלשון "וישם באגנות" (שמות כ"ד, ו').
<b>הערוך ערך אגןגב</b>
<h2>דף לא.</h2>
הכא במאי עסקינן — שהרהינו אצלו — פי' הניחו ברשות גוי, משכון בל' ישמעאל אלרהן.
<b>הערוך ערך הרהן</b>
<h2>דף לא:</h2>
גוי שהרהין פת פורני אצל ישראל — פי' לעז הוא פורנו.
<b>הערוך ערך פרןגא</b>
אמר רפרם... מסכרא, טפח — פי' מקום.
<b>הערוך ערך סכרא</b>
פטור מדמי התשלומין ומדמי העצים — פי' לא תאמר חשובה זו התרומה [שאכלת אתה] כאלו שרפה ונהנה הימנה וחייב לשלם כפי הנאתו, אלא אפילו כעצים העומדין לשרפה אינו חייב לשלם, דחמץ בפסח איסור הנאה הוא.
<b>הערוך ערך דםגב</b>
<h2>דף לב.</h2>
גריוא אכל — גריוא משלם — פי' גריוא — מדה.
<b>הערוך ערך גריו</b>
<h2>דף לב:</h2>
שדא ביה נרגא — פי' חתכו כחתיכת אילן בגרזן.
<b>הערוך ערך נרג</b>
<h2>דף לג.</h2>
לא אם אמרת בשאר מצות, שכן לא חייב בהן שאין מתעסק כמתעסק, שאם נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר — שפטור, תאמר במעילה וכו' — "עת לכל חפץ" (קהלת ג', א') תרג' עידן לכל עיסקא.
<b>הערוך ערך עסקגב</b>
"בגזירת עירין פתגמא" (דניאל ד', י"ד) — פי' גזירה ומאמר — שוין הן, עירין וקדישין שוין — הן, פתגמא שאלתא — שוין הן.
<b>הערוך ערך ערגיב</b>
<h2>דף לד.</h2>
בסילקתא ומאיסתא — סלקי היינו שלקי.
<b>הערוך ערך סלקגג</b>
בדבר שאין זרעו כלה — ש"מ חטים ושעורים וכיוצא בהן — דבר שזרעו כלה, בצל וכדומה לו — דבר שאין זרעו כלה.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
פסול טומאה — פי' שפסולו שנטמא מחמת דבר אחר, פסול הגוף — פי' כבשר חזיר שאין לו היתר לעולם.
<b>הערוך ערך פסלגג</b>
<h2>דף לד:</h2>
בדם ובבעלים — תעובר צורתו ויצא לבית השריפה — פי' פסולו בגופו כגון פגול, בדם ובבעלים שאירע בו פסול מחמת הדם שנשפך או מחמת הבעלים שמתו, דפסול טומאה הוי משום הכי בעי צורה וממתין עד שתעובר צורתו ואח"כ מוציאו לבית השריפה.
<b>הערוך ערך עברגב</b>
אפילו פיגול טעון... צורה — כבר פי' בערך פגל.
<b>הערוך ערך צרגג</b>
מי החג שנטמאו והשיקן ואח"כ הקדישן — טהורין, הקדישן ואח"כ השיקן — טמאין — פי' שוקען במי מקוה לטהרן אעפ"י שנכנסו תחת המים שנמצאו כזרועין במקוה לא עלתה להם טהרה, שאין זריעה מטהרת בהקדש.
<b>הערוך ערך שקגא</b>
<h2>דף לה.</h2>
ואלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחיטים, ובשעורים, ובכוסמין, ושבולת שועל, ושיפון — ירושלמי בריש חלה (פ"א, ה"א) כולהון מן הדין קריא "ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכסמת גבלתו" (ישעיה כ"ח, כ"ה) ושם חטה — כמשמעה, שורה — זו שבולת שועל ולמה נקרא שמה שורה — שהיא עשוייה כשורה, שעורה — כמשמעה, נסמן — זה שיפון, כוסמת — כוסמין, גבולתו — עד כאן גבול של לחם. וכי למדים מדברי קבלה, א"ר סימון מדכתיב (שם) ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמו שהוא דבר תורה.
<b>הערוך חטגה]. שיפון — דישרא, כוסמין — פארי — שיפון — אספילתא. [הערוך ערך דשר</b>
בכוסמין ובשבולת שועל — פי' סיגאלא, וי"א, וינה העשויה כזנב השועל.
<b>הערוך ערך שבלגג</b>
ר' יוחנן אמר, קרמית חייבת בחלה — פי' עשב כדאמרינן (עירובין כ"ב.) קרמי דאגמא.
<b>הערוך ערך קרםגד</b>
שיצניתא דמשתכחא ביני כולניתא — פי' שיצניתא מין סורקו, כולניתא — פפאברו, עשב הוא עגול כמו כדור ובתוכו זרע, פ"א, שיצניתא — חטה דקה, כולניתא — מיקולי.
<b>הערוך ערך שצנית</b>
דרדקי — פי' נערים.
<b>הערוך ערך דרדק</b>
<h2>דף לה:</h2>
האי — אידגן — והאי — לא אידגן — פי' כשנעשה כרי זהו דגן ונתחייב בתרומה ומעשר ראשון וקרינן ביה דגן, שנאמר "כדגן מן הגרן" (במדבר י"ח, כ"ז) "ראשית דגנך" (דברים י"ח, ד'). בשבלים — לא אידגן, על כן לא נתחייב בתרומה.
<b>הערוך ערך דגן</b>
<h2>דף לו.</h2>
וחכמים אומרים, את שלשין בו — מקטפין בו — פי' האשה מקטפת מן העיסה ועורכת הלחם.
<b>הערוך ערך קטףגב</b>
אי הכי מילתת נמי נלתות — פי' לשון שרייה.
<b>הערוך ערך לתת</b>
<h2>דף לו:</h2>
"כי לא תוכל שאתו" (דברים י"ד, כ"ד) ואין שאתו אלא אכילה.
<b>הערוך ערך שאת</b>
ת"ר "לחם עני" (דברים ט"ז, ג') — פרט לחלוט ולאשישה... מאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא הוא — דכתיב "ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אישה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת" (שמואל-ב' ו', י"ט) ...אשפר — אחד מששה בפר, אשישה — אחת מששה באיפה — כלומר מנה גדולה ולחם גדול. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל, אשישא — גרבא דחמרא, דכתיב "ואהבי אשישי ענבים" (הושע ג', א') — ואהבי אשישי ענבים תרג' ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמן לגבר דאשתלי ואמר מלה בחמריה.
<b>הערוך ערך אששגא</b>
<h2>דף לז.</h2>
אם אמרו בפת עמילה יאמרו בפת שאינה עמילה — פי' פת עמלה לחם הפנים שהיו בה ש' דחיפות ביד ות"ק בעיטות ברגל.
<b>הערוך ערך עמל א</b>
אמאי קרו ליה פת עבה דנפישא בלישא — בגירסא.
<b>הערוך ערך גרץ</b>
ת"ר יוצאין בפת נקייה ובהרדאה — פי' לחם עב ובלעז אונא מאנו ולשון לעז ממש הוא ארדו.
<b>הערוך ערך רדגו</b>
אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון — פי' דפוס מצוייר ויקבענה בפעם אחת.
<b>הערוך ערך דפוס</b>
אפשר יעשנו בדפוס ויקבענה כיון — פירוש במהרה.
<b>הערוך ערך כיון</b>
והביאו לפנינו סריקין המצויירין בפסח... ר' יוסי אומר, עושין סריקין מן רקיקין ואין עושין סריקין מגלוסקאות — פי' סריקין היינו מצויירין.
<b>הערוך ערך סרקגג</b>
ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות — פי' ככרות לחם. הערוך ערך גלסק]. הסופגנים, והדובשנים, והאיסקריטין — פי' ספונזולי העשויין בטיגן, ובל' ישמעאל קורין אותו ספנג והיא עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג. פירשנו בע' א' ובע' ד'.
<b>הערוך ערך ספגן</b>
הסופגנין, והדובשנין, והאיסקריטין — פי' פונגולי. ירושלמי (חלה פ"א, ה"א) סופגנים — טריקטא, דובשנין — מלי גאלה, איסקריטין — חליטין דשוק. חלת המסרת — חליטין דמוי... א"ר יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה, ובהמוציא, ויוצא בה בפסח. ר"ל אמר אינו כן. אמר ליה ר' יוחנן ובלבד על ידי משקה.
<b>הערוך ערך דבש</b>
איסקריטין, וחלת המסרת — תרג' "כצפיחית בדבש" (שמות ט"ז, ל"א) כאסקריטוון בדבש, ואומר כי בלעז שמם קרוסטולי.
<b>הערוך ערך אסקריטין</b>
ת"ר, הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע — פטורין מן החלה. מאי חלת המסרת, אמר ר' יהושע בן לוי זה חלוט של בעלי בתים — פי' חולטין ברותחין ואח"כ אופין בתנור. פ"א, חלת המסרת — חלות שאינן אפויות בתנור אלא על המסרת שהיא כמין טיגן ואופין אותן החלות ע"י שמן לפיכך נקראו חלות המסרת וזהו חלוט של בעלי בתים. "לביבות" (שמואל-ב' י"ג, ו') תרג' חליטתא.
<b>הערוך ערך חלטגב</b>
<h2>דף לז:</h2>
המעסה — קמח ע"ג מי גלשים, החלטה — מי גלשים על הקמח — פי' גלשים מים רותחין הרבה.
<b>הערוך ערך גלש</b>
תברא, מי ששנה זו לא שנה זו — פי' ר"ח ז"ל שבועה היא שנשבע, כדגרסינן בפ' אלו מגלחין בגמ' דסמך הנזיר (מ"ק י"ז:) מאי תברא, אמר רב יצחק בריה דרב יהודה תברי בתי. פ"א, בוודאי שוברת זו את זו ומי ששנה זו לא שנה זו.
<b>הערוך ערך תבר</b>
<h2>דף לח:</h2>
ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני, א"ד בתמיהא, וא"ד ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני — בניחותא — פי' ללישנא קמא נראין הדברים כי ר' אליעזר אמר לו לר' אלעאי, ברית, הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני, כלומר בתמיהא. ללישנא בתרא כי ר' יהושע עצמו הוא שאמר לו ברית הן הן הדברים כלומר ודאי ברית בשבועה נשבע לו כי הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני ואע"פ שהן הלכה למשה בסיני לאו טעמא בעיא ש"מ, שכל הדברים המפורשים במשנה — הלכה למשה בסיני אע"פ שהן שנויין סתמא.
<b>הערוך ערך ברית</b>
<h2>דף לט.</h2>
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת... בעולשין — פי' חזרת — לטוגא, חזרת גלין — חסא מרה והיא חזרת שבשדות.
<b>הערוך ערך חזרגג</b>
בחזרת... ובעולשין. חזרת — חסא... מאי חסא — דחס רחמנא עלן... ולמה נמשלה מצרים במרור לומר לך מה מרור זה תחילתו רך וסופו קשה אף מצרים תחילתן רך וסופן קשה — ש"מ חזרת חסא ומרור אחד הן.
<b>הערוך ערך חס</b>
בעולשין ובתמכא גמ' אמר רבה בר בר חנה, תמכתא שמה — פי' קרדו. וי"א מרוביו.
<b>הערוך ערך תמכה</b>
בתמכה ובחרחבינה ובמרור ובגמ' ובחרחלין ובחרחבינין פי' מין עשב מר.
<b>הערוך ערך חרחבן</b>
עולשין — הנדבי — פי' בלשון ישמעאל הנדבא ובלעז (סינצוני)
<b>אינדובי]. [הערוך ערך הנדבי</b>
ובחרחבינה, ובמרור, גמ' מרור — מרריתא — פירוש חזרת יער. אימא מררתא דכופיא פי' מרה של דג ששמו כופיא והוא שיבוטא והוא קולייס האספנין.
<b>הערוך ערך מרגו</b>
לא כבושין ולא שלוקין — פי' כבושין בלעז קומפושטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו.
<b>הערוך ערך כבשגב</b>
יוצאין בהן ובקלח שלהן — פי' כשיצאו ב' וג' קנים משורש אחד שמן קלחין.
<b>הערוך ערך קלחגא</b>
חרחבינא א"ר לקיש, אצווא דדיקלא — פי' אלו הן ירקות שיוצאין בהן בפסח והן יוצאין סביב הדקל. ורב האי גאון פי' צמח עבה מאוד ויש בו כמו ראשי המחטין במחרז והוא אטן בל' ישמעאל.
<b>הערוך ערך אצווא</b>
ירואר — כבר פירשנו בערך טורא.
<b>הערוך ערך ירואר</b>
כל שיש לו שרף ופניו מכסיפין — פי' כשתולש העשב יוצא ממנו לחה כחלב.
<b>הערוך ערך שרףגב</b>
ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין — פי' פני הירק מכסיף מחמת המרירות.
<b>הערוך ערך כסףגא</b>
מררתא דכופיא — פי' דג שבמקומות האספניא ושמו בלשון ערב אלשבוט ובלשון הקודש שיבוטא ובלשון רבנן כופיה.
<b>הערוך ערך אספנין</b>
מה מצה גדולי קרקע — אף מרור גדולי קרקע. ואימא הרדוף — כמצה, מה מצה מין זרעים — אף מרור מין זרעים — פי' אילן הגדל על שפת הנהר ועושה פרחין דומין לשושנים והן מרין ביותר והוא סם המות של בהמה. וי"א, סנגיני שמו בלעז.
<b>הערוך ערך הרדף</b>
ואימא הרזיפא — כמצה, מה מצה שנקח בכסף מעשר שני — פי' הוא ארזפתא ושמו בלעז פילטרו.
<b>הערוך ערך הרזפא</b>
כרישין וכרישי שדה, כסבר וכסבר שדה — כרישין בלעז פורי ובל' ישמעאל כוראת.
<b>הערוך ערך כרשגא</b>
כסבר וכסבר שדה — והמן כזרע גד (במדבר י"א, ז') תרג' ירושלמי כסבר חיור, וכך שמו בלשון ישמעאל כסבר, פירוש כוליינדרו בלעז.
<b>הערוך ערך כסבר</b>
חרדל וחרדל מצרי.
<b>הערוך ערך חרדל</b>
והרמוצה — (נדרים נ"א.) רב אשי אמר, דלעת הטמונה ברמץ. ירושלמי (כלאים פ"א, ה"ה) א"ר חנניא, כמין דלעת מרה היא והן ממתקין אותו ברמץ, פי' בלעז קליבא או שיניזא.
<b>הערוך ערך רמץגא</b>
<h2>דף לט:</h2>
קמח שנפל לתוכו דלף — אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ. אמר רב פפא, והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף — פי' שאין ריוח בין דלף לדלף וכל זמן שמטפטף אינו מחמץ.
<b>הערוך ערך טףגא</b>
אמרי דבי ר' שילא, וותיקא שרי — פי' העשויה מלחא ומשחא וקמחא שרי, דמי פירות אין מחמיצין.
<b>הערוך ערך וותיקא</b>
לא לימחי איניש קימחא דאבשונא — נוטלין שעורין שלא הביאו שליש ונותנין אותן לתנור ליבש, וכיון שיבשו מוללין אותן בין ידיהן ומלבנין בו הקדרה ויש אומרים, שבלי דשערי רטיבתא.
<b>הערוך ערך אבשונא</b>
<h2>דף מ.</h2>
אמר רב יוסף, לא נחלוט איניש תרתי חיטי בהדי הדדי, דלמא אזלא חדא ויתבא בציריא דחברתה, ולא סליק לה דיקלא דמיא מארבע רוחתא, ואתי לידי חימוע — פי' רתיחא של מים אינה יכולה לעלות לחיטה מד' רוחותיה.
<b>הערוך ערך דקלגד</b>
דכל אגב מזלייהו לא מחמעין — פי' אגב הילוכייהו.
<b>הערוך ערך זלגא</b>
חצבא דאבשונא, סיחפא — שרי — פי' אם מטה הקדירה לצדה — מותר.
<b>הערוך ערך סחףגא</b>
זקפא — אסור — פי' שמתקבצין לתוכה המים ומחמיצין.
<b>הערוך ערך זקף</b>
בעל נפש... לא ילתות — פי' חסיד המתרחק מריח עבירה ומדקדק
<b>הרבה] על עצמו, ויש מפרשים, בעל נפש דכל שעה, שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול בלפת. [הערוך ערך בעל נפש</b>
לא מיבעיא חטין דכיון דאית בהו ציריא עלת בהו מיא — פי' חריץ של חטה והשעורים שיעי ואין בהם סדק.
<b>הערוך ערך צרגו</b>
אמר להן רבא להנהו דמהפכי כיפי, כי מהפכיתו — הפיכו לשום מצה — פירוש כיפי — קערות, כלומר הפיכו הקערות עם החטים בשקים שכשטוחן אדם חטים בשביל הפסח צריך לשומרן בשעת הרקדה מתחלה ועד סוף.
<b>הערוך ערך כפיגב</b>
להנהו דמהפכי כפי — וי"מ אכפי — עמרים.
<b>הערוך ערך אבני כתף</b>
<h2>דף מ:</h2>
מר בריה דרבינא מנקטא ליה אימיה באורבי — פי' היתה זהירה הרבה בעיקריהן והיתה משמרת אותן לשם מצה.
<b>הערוך ערך רבגג</b>
ההיא ארבא דחיטי דטבאי בחישתא — פי' טבעה במקום קנים והיה בו מים.
<b>הערוך ערך חשגג</b>
רב פפי שרא לכורדקי דבי ריש גלותא — פי' נחתומים המבשלים, ויש בזה פי' בע' זמלסטר.
<b>הערוך ערך כורדק</b>
רב פפי שרי... בי ריש גלותא למימח בחסיסי — פי' היינו קמחא דאבשונא (לעיל ל"ט:). וי"מ, מיני עדשים.
<b>הערוך ערך חסס</b>
אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת — על כן עושין אותה מכל מיני פירות מתוקין ומרורין וחומץ כמו הטיט שיש בו כל דבר.
<b>הערוך ערך חרסת</b>
<h2>דף מא.</h2>
מים שאין מפיגין טעמן — אסור, שאר משקין שמפיגין טעמן — לא כל שכן — "וריחו לא נמר" (ירמיה מ"ח, י"א) תרג' וריחיה לא פג.
<b>הערוך פגגא]. איכא בינייהו, צלי קדר — פי' שצלאו בקדירה בלא מים ובלא שום משקה. [הערוך ערך צלגב</b>
מאי נא
<b>כדאמרי פרסאי] אברנים — בערך אברנים. [הערוך ערך נא</b>
כדאמרי פרסאי אברנים — פי' אברנים היינו נא כגון שנצלה מעט.
<b>הערוך ערך אברנים</b>
<h2>דף מא:</h2>
לאו שבכללות אין לוקין עליו — לאו דחרצן וזג, לאו דנא ומבושל.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף מב.</h2>
שופכן במקום מדרון — במיכה (א', ד') "כמים המוגרים במורד" — תרגומו כמיא דאשידין במדרון.
<b>הערוך ערך מדרגב</b>
שופכן במקום מדרון, ואין שופכן במקום האשבורן — פי' במקום הישר יש מקום עמוק שיקוו בו המים ושם אותו מקום העמוק אשבורן.
<b>הערוך ערך אשבורן</b>
אשה לא תלוש לא במים גדופים, בפי' ר"ח גרופים.
<b>הערוך ערך גדףגא</b>
אשה לא תלוש במים הגרופין — פי' משוכין לשעה מן הנהר כמו "נחל קישון גרפם" (שופטים ה', כ"א).
<b>הערוך ערך גרףגא</b>
כולהו חדא מחיתא מחתינהו — פי' "מעשה אורג" (שמות כ"ח, ל"ב) תרג' עובד מחי.
<b>הערוך ערך מחגו</b>
כותח הבבלי — מפורש בגמ' יש בו קומניתא דאומא ומלחא ונסיובי דחלבא.
<b>הערוך ערך כתח</b>
מטמטם את הלב — משום נסיובי דחלבא — פי' מי החלב המתמצאה מקפאון הגבינה.
<b>הערוך ערך נסיובי</b>
קומניתא דאומא — כבר פי' בע' כפת.
<b>הערוך ערך קומניתא</b>
קומניתא דאומא — קמח שעורים שלשין אותו ועושין אותו עיגולין עיגולין ומיבשין אותו ולאחר שייבש ומצטמק עושין ממנו כותח הבבלי ואמרינן מכחשת הגוף משום קומניתא דאומא.
<b>הערוך ערך כפתגג</b>
שלשה גובבין את הקומה — כלומר כופפין את הקומה.
<b>הערוך ערך גבגה</b>
פת קיבר — ריפתא סיפוסקא — פי' פסולת הסולת והוא פת קיבר.
<b>הערוך ערך ספסק</b>
כותח הבבלי, שכר המדי — גמר' דרמו בה שערי.
<b>הערוך ערך שכר</b>
<h2>דף מב:</h2>
צפירתא דלא איפתח — פי' שעירה שלא נפתח רחמה כלומר שלא ילדה. וי"א, עופות שמנים שלא ילדו.
<b>הערוך ערך צפרגב</b>
זנגבילא רטיבא, ופלפלי אריכתא, ופת נקייה, ובשר שמן, ויין ישן — מעלו לכל גופא — פי' בתשובות, זנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זינזברי.
<b>הערוך ערך זנגביל</b>
בראשונה הלוקח חומץ מעם הארץ — אין צריך לעשר, שחזקתו לא בא אלא מן התמד ואמרינן בסופא לא נחשדו עמי הארץ על התמד.
<b>הערוך ערך חמץגא</b>
הא בדרווקי הא בדפורצני — כבר פ' בע' פרצן.
<b>הערוך ערך רווק</b>
הא בדרווקא הא בדפורצני — פי' נותנין מים על החרצנים ב' וג' ימים ואח"כ סוחטין אותן והיוצא מהן נקרא תמד דפורצני, והנותן מים בשמרי יין ומסנן אותן, היוצא מהן נקרא תמד דרווקא, ופורצני היינו הפנימי הגרגיר — היינו פרצידא.
<b>הערוך ערך פרצן</b>
חומץ האדומי וזיתוס המצרי גמ' מאי זיתוס המצרי, תני רב יוסף תילתא שערי, תילתא קורטמי, ותילתא מלחא — א"ב, פי' בל"י ורומי מין שכר שעורים.
<b>הערוך ערך זיתוס</b>
זומן של צבעים, הכא תרגימו מיא דחיזרא — פי' מים של סובין.
<b>הערוך ערך זומן</b>
מיא דהיזרא. ס"א חיזרא ופי' בע' חזר.
<b>הערוך ערך הזר</b>
ועמילן של טבחים — פי' הפת שעושין לשאוב הזוהמא של קדירה.
<b>הערוך ערך עמלגג</b>
וקולן של סופרים — פי' מים וקמח מעורבין ומדבקין בו הסופרים ניירותיהן, וכן שמה בלעז קולא, ואם אין בו אלא מי פירות קי"ל מי פירות אין מחמיצין, ירושלמי א"ר מני וכולהו ע"י מויי.
<b>הערוך ערך קלןגא</b>
<h2>דף מג.</h2>
שהגיעו לפרקן ולא הגיעו — כבר פי' בע' טפל.
<b>הערוך ערך פרק א</b>
בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו... בנות עניים טופלות אותן בסיד — פי' בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו שכבר צמח שער שלהן ולא הגיעו לי"ג שנים ואין דין שיהא להן שיער והן קטנות ובושות, העניות סדין אותן בסיד להשיר השיער. פ"א, שהגיעו לשנים שהאשה בוגרת ולא בגרה ולא גדלה בשר, עניים טחים בשר בנותיהם בסיד, ומה צורך לכך, כדי שיסתתמו נקבים קטנים וגומות שער שבעור ויכנס הבל לפנים ויחם קרבה ותבגור ותגדל בשר. ובנות עשירים טופלין אותן בסולת ובנות מלכים בשמן המור וריחו טוב, וממיני שרף הוא והוא מר דרור, ומי שטופל כל בשרה פעם אחת כל הבל שלה נכנס לפנים והיא מתחממת ומתה כדרך שאירע את בת הגוי.
<b>הערוך ערך טפלגא</b>
מאי "שמן המור" (אסתר ב', י"ב) רב הונא אמר סטכת — פי' מירא דכיא.
<b>הערוך ערך סטכת</b>
תניא ר' יהודה אומר אנפקינון — שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין בו — שמשיר את השער ומעדן את הבשר — ואני למדתי מפי ר' מצליח ז"ל שהשחיר את השיער.
<b>הערוך ערך אנפקינון</b>
ואמר להו איכא מידי דמיכלא ביה רפתא. ס"א אמר להו קריבו לי מתוכילתא — פי' לפתן.
<b>הערוך ערך מתכלתא</b>
נהי דחמץ גמור לא הוי, נוקשא הוי — פי' נוקשא כגון עמילן של טבחין וזומא של צבעין וקולן של סופרים שנתחמץ מאליו בלי שאור.
<b>הערוך ערך קשגג</b>
<h2>דף מד.</h2>
דתנן מקפה של חולין השום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתו — לא פסל אלא במקום מגעו וכו' מ"ט — דאיכא כזית מן השום והשמן בכדי אכילת פרס וכו' אי הכי אמאי פליגי רבנן על ר' אליעזר בכותח הבבלי... א"ל הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס לא משכח לה — פי' לא יתכן לאדם האוכל בפסח כותח כגון שטובל פתו בכותח וקא שטיר משטר ואוכל כזית מקומניתא דאומא שהוא חמץ בכדי אכילת ד' ביצים שהוא שיעור פרס, וכל שהוא פחות פחות מכזית ביותר שיעור כדי אכילת פרס בטל במיעוטו, ואי גרף מיגרף ואכל בטלה דעתו אצל כל אדם, והוא הדין לנזיד הדמע.
<b>הערוך ערך פרסגא</b>
אי דקא גריף ואכיל בטלה דעתו אצל כל האדם — כלומר שאוכל הכותח בעיניו שאין טובל בו שום דבר.
<b>הערוך ערך גרףגא</b>
אי דקא גריף ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם. אי דקא שריף משרף... אלא מישטר קא שטיר ואכיל — "וימרחו על השחין ויחי" (ישעיה ל"ח, כ"א) תרג' וישטרון על השחין ויחי.
<b>הערוך ערך שטרגא</b>
<h2>דף מד:</h2>
מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מנזיר, מה נזיר שאין איסורו איסור עולם, ואין איסורו איסור הנאה, ויש היתר לאיסורו — נתנה בו תורה טעם כעיקר — פי'
<b>ומה] נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא עד מלאת ימי נזרו בלבד, ואין איסורו איסור הנאה, ולא התנה עליו אלא על שתיתו בלבד, דהא תנן מערבין לנזיר ביין, ויש היתר לאיסורו — שאפילו זה היין בעצמו שנאסר לו בשתייה עכשיו, אחר מלאת ימי נזרו — מותר הוא ביין עצמו, שנאמר "ואחר ישתה הנזיר יין" (במדבר ו', כ') עשה בו משרת ענבים שאין בו אלא טעם יין כענבים עצמן, כלאים שאיסורן איסור עולם, שנאמר "את חקותי תשמרו" (ויקרא י"ט, י"ט) חוקים שחקקתי לכם כבר תשמרם באיסורן לעולם. פ"א, כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם, שלעולם אסור לזרוע כלאים, ואיסורן איסור הנאה דכתיב "פן תקדש המלאה [הזרע]" (דברים כ"ב, ט') דרשינן ליה (קדושין נ"ו:) פן תקדש — תוקד אש, ואין היתר לאיסורו לעולם דלשרפה הוא הולך, [אינו דין שיהא בו טעם כעיקר] והוא הדין לערלה בשתים, שאיסורו איסור הנאה [שנאמ' "ערלים לא יאכל" (ויקרא י"ט, כ"ג) ודרשינן ביה (לעיל כ"ב:) אחד איסור הנאה ואחד איסור אכילה] ואין היתר זה האילן באלו שני ערלה כלל לא בו ולא בפירותיו כלל, אבל לאחרי כן מותרין הפירות והאילן. [הערוך ערך אסרגג</b>
נותן טעם לפגם מותר, דגמרינן מנבלה — כמו שפירשנו בע' נבל. [הערך ערך פגםגג]. קדרא בת יומא אי אפשר דלא פגמא פורתא — עיי' בע' פגם ובע' נבל.
<b>הערוך ערך קדרגב</b>
<h2>דף מה.</h2>
בצק שבסדקי עריבה — "ויקרעה לשנים עשר קרעים" (מלכים-א' י"א, ל') תרג' וסדקה לתרין עשר סידקין.
<b>הערוך ערך סדק</b>
אבל במקום שעשוי לחזק — אינו חייב לבער — פי' מקום שיש בו סדק או נקב ונתן זה הבצק שם לסתמו שנמצא עושה מלאכת עץ ובטל אעפ"י שהוא כזית.
<b>הערוך ערך חזק</b>
<h2>דף מה:</h2>
כפת שאור שיחדה לישיבה — ביטלה — פי' הוא קמח שעורים שלשין אותו ועושין אותו עיגולין עיגולין ומיבשין אותו ולאחר שייבש ומצטמק עושין ממנו כותח הבבלי, ואמרינן (לעיל מ"ב.) מכחשת הגוף משום קומניתא דאומא.
<b>הערוך ערך כפתגג</b>
אשיפתא דאגנא — פי' כגון ספל שלשין בו מלשון "וישם באגנות" (שמות כ"ד, ו').
<b>הערוך ערך אגןגב</b>
העבדנין — המולחו והמעבדו.
<b>הערוך ערך עבדגג</b>
<h2>דף מו.</h2>
בצק חרש — פי' שלא
<b>ניכר אם] נחמץ (וסימנו) תכהו ביד ולא תשמע ממנו קול. [הערוך ערך בצק חרש</b>
א"ר אבהו אמר ריש לקיש לגבל ולתפילה ולנטילת ידים — ארבעה מילין — פי' אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ארבעה מילין — ימתין עד שיגיע לאותו גבל, או אם יש ברחוק ארבעה מילין לפניו מים — ימתין עד שיגיע למים ויגבל עיסתו בטהרה, וכן לא יתפלל ולא יאכל עד שיגיע למים ויטול ידיו, וה"מ דבעינן ארבעה מילין — לפניו, אבל לאחריו — אפילו מיל אחד אין מטריחין אותו לחזור, אלא עושה עיסתו כמו שיזדמן לו ויקנח ידיו בעפר ויתפלל, כמפורש בפ' היה קורא בתורה בגמ' א"ר יהושע בן קרחא (ברכות ט"ו.) מי שאין לו מים ליטול ידיו — מקנח ידיו בצרור או בעפר וכו', וגם אוכל בבלאי חמתות בלא נטילה כמבואר בע' בל. וכן עבודת העור בהילוך ארבעה מילין נקרא עבדה ונטהר.
<b>הערוך ערך גבלגא</b>
<h2>דף מו:</h2>
טובת הנאה אינה ממון — פי' אותה הנאה שיש לו לישראל לתת חלתו לכהן ויבחור כהן שיחזיק לו טובה, מר סבר — אינה ממון, ומר סבר — ממון. פ"א, דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן בכור שלו לבן בתו כהן, וכך מפורש בפ' המקדיש שדהו (ערכין כ"ה:) הבכור בין (טמא) [תם] ובין בעל מום — מחרימין אותו, כיצד פודין אותו, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה וליתנו לבן בתו או לבן אחותו.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
<h2>דף מז.</h2>
יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין — פי' חורש בשור ובחמור — אחד, שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמור [יחדיו]" (דברים כ"ב, י'), ואילו שור וחמור מוקדשין חייב בשור — אחד, ובחמור — אחד, כל אחד בפני עצמו, כלאים בכרם — אחד, שביעית ויו"ט — שנים, כהן ונזיר אבות הטומאה — שנים, הרי ח' לאוין.
<b>הערוך ערך חרשגב</b>
<h2>דף מז:</h2>
ראויות לכותשן כלאחר יד, בצונמא — פי' אבן חזקה וקשה מאד.
<b>הערוך ערך צנםגא</b>
טינא בר זריעה — במתונא — י"א לשון לחלוח.
<b>הערוך ערך מתןגא</b>
לוקה שתיים על אכילתו ושלש על בישולו — פי' אחד — מבעיר אש שלא לצורך אכילה, ב' — מבשל גיד ביו"ט שאינו בר אכילה, ג' — וכן מבשל בשר וחלב, הנה ג' בבישול, ב' באכילה, א' — אוכל גיד, ב' אוכל בשר בחלב.
<b>הערוך ערך שתיגא</b>
מן הצאן ולא מן הפלגוס — פי' פלגס בינוני שהוא בן י"ג חודש יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא, כלומר פלג — ממוצע בין זה לזה ואינו כשר לא לזה ולא לזה.
<b>הערוך ערך פלגגא</b>
<h2>דף מח.</h2>
אימור... אהדר ליה במכילתא אחריתי — פי' מכילתא — ברייתא שהיו בה טעמי התנאים. ר' ניסים זצ"ל פי' מכילתא — מגילתא, ג' בכ' מתחלפין כמו "מכורותיך" (יחזקאל כ"א, ל"ה) מגורותיך. פ"א, מכילתא מידה כדמתרגמינן משורה (דה"י א' כ"ג, כ"ט) מכילתא.
<b>הערוך ערך מכלגא</b>
אמר רב פפא ש"מ גריען חיטי חסיכתא — פירוש "דקות ורעות", כדמתרגמינן חסיכתא ובישתא (אונקלוס לבראשית מ"א, כ', כ"ז).
<b>הערוך ערך חסך</b>
<h2>דף מח:</h2>
הני נשיא דידן נהגו למיפא קפיזא קפיזא — פי' כלי שאינו מחזיק מ"ג ביצים שיעור שחייב בחלה.
<b>הערוך ערך קפז</b>
לא שנו אלא ככרות של בבל, שנושכות זו את זו, אבל כעכין — לא — פי' ככרות שנושכות זו את זו נראות כאלו נכנסות זו בתוך זו, פי' כעכין חלות חלוקות שאין נושכות זו את זו — הסל מצרפן לחלה.
<b>הערוך ערך כעך</b>
בעי ר' ירמיה טבלה שאין לה לזביז מהו, תוך כלי בעינן — והא ליכא, או דילמא אויר כלי בעינן — והא איכא — פי' מסגרת,
<b>הערוך ערך לזביז</b>
תפח — תלטוש בצונן — פי' לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאילו בלא שאור נלוש.
<b>הערוך ערך תפחגא</b>
תפח — תלטוש בצונן — זו גמרא של רב האי גאון. פי' תפח כמו (עוקצין פ"ב, מ"ח) בשר העגל שנתפח, מלשון "לצבות בטן" (במדבר ה', כ"ב) תרגום לאפחה מעין, כלומר אם נשתנה כמו שדרך הבצק לתפוח — תילטוש בו צונן, ופי' תלטוש תזרוק בו מים. פ"א, אם מתנפחת היא בתוך התנור, מכה בידו כשהיא שרוייה על העוגה, לפי שהעוגה כשמתנפחת עולה למעלה מן המצה ולידי חמץ לא באה, לפיכך חייבונו ללוטשה בצונן כדי להמעיט בה הנפיחה וחוזרת כמה שהיתה.
<b>הערוך ערך לטשגא</b>
<h2>דף מט.</h2>
ולהציל מן הגייס — פי' חיילות.
<b>הערוך ערך גייס א</b>
ולשבות שביתת הרשות — יחזור מיד — ירושלמי לשבות שביתת הרשות — לשבות אצל רבו או אצל מי שהוא גדול ממנו. גדול השלום שהוקש לב' דברים שחייבין עליהן כרת מילה ושחיטת פסח.
<b>הערוך ערך שבתגב</b>
מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש, אם עבר הצופים — שורפו במקומו — מקום שהיה על שערי ירושלים ושמה היה בו מקום לצופים.
<b>הערוך ערך צףגא</b>
ושורפין לפני הבירה מעצי המערכה — פי' המקדש.
<b>הערוך ערך בירה</b>
בר מלחך פינקי. ס"א פינכי — פי' קערה גדולה בל' יון פינכי.
<b>הערוך ערך פנךגא</b>
עם הארץ — "וכהתה כל רוח" (יחזקאל כ"א, י"ב) תר' ותעמי כל רוחא, ועל שם כך קורין בור — עם הארץ.
<b>הערוך ערך עם</b>
<h2>דף נ.</h2>
מאי "יקרות וקפאון" (זכריה י"ד, ו') אור שיקר בעוה"ז קפוי הוא לעוה"ב — פי' אור שיקר כלומר התורה, כדכתיב "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו', כ"ג) וכתיב "ודבר ה' יקר", (שמואל-א' ג', א'), קפוי הוא מצוי לעוה"ב, וכל דבר מצוי ביד רבים כדכתיב "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" (יואל ג', א') בזול הוא.
<b>הערוך ערך קףגה</b>
ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן וכו' עד שני אחין דלוד — פי' נמצאת בת הקיסר הרוגה ובקשו להרוג כל יהודי בשבילה, ואמרו הם אנו הרגנוה כדי להציל כל ישראל ונהרגו הם. והם שמעיה ואחיו שנהרגו בי"ב באדר, כדמפורש בפ' סדר תעניות כיצד בס"ג (תענית י"ח.) טוריינוס גופיה בטולי בטלוה הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיו.
<b>הערוך ערך הרג</b>
מאי "על מצילות הסוס" (זכריה י"ד, כ') — עד שעה שהסוס רץ ומיצל — פי' עד חצי היום שעושה הסוס צל לעצמו מתחתיו.
<b>הערוך ערך צלגג</b>
<h2>דף נ:</h2>
ובכל מקום שיש נידנוד לעבירה — פי' אפילו דומה לדומה לעבירה.
<b>הערוך ערך נד</b>
המצפה לשכר אשתו וריחים — פי' כדי להתפרנס ממנו. מתקולתא — משקל המטוה שטוה בכל יום. שכר הריחים — שכירותו, מפני שהוא דבר מועט אינו רואה סימן ברכה בזו הדרך. פ"א, מתקולתא — חנוונית ששוקלת במשקל, ופריצות הוא שמגבהת זרועותיה ומראה אציליה לבני אדם, ריחים — אגרתא, משכיר ריחים שלו דכיון דעבדא אוכל נפש משום שכר — אינו רואה סימן ברכה, אבל עבדה מלאכה ומזבנה לה — משבח בה קרא, דכתיב "סדין עשתה ותמכור" (משלי ל"א, כ"ד).
<b>הערוך ערך צףגא</b>
שכר אשתו — מתקולתא — כבר פי' בע' צף.
<b>הערוך ערך תקלגא</b>
ת"ר המשתכר בקנים בקנקנים — אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא — כיון דנפיש אפחזיהו — שלטה בהו עינא בישא ס"א נפחיהו.
<b>הערוך ערך אפחזיהו</b>
תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה — פי' שביל יחיד והוא לשון לעז ממש סימיטא חוזר לאסמכתא.
<b>הערוך ערך סמטא</b>
מ"ט תוהי בהו אינשי — "ויחרד יצחק חרדה" (בראשית כ"ז, ל"ג) תרג' ותוה יצחק תיוהא.
<b>הערוך ערך תוה</b>
בשלמא שכר מתורגמנין — דמחזי כשכר שבת — פי' הדרשנין שדורשין בשבת לציבור ועושין להן פיסקא נראה כאילו שכר שבת.
<b>הערוך ערך תרגם</b>
<h2>דף נא.</h2>
יוצאין בקרדקייסין בשבת, ובבירה אין יוצאין — פי' בלעז פטיטין וכבר פי' בע' עכס.
<b>הערוך ערך קרדקייס</b>
תרבא דאייתרא — עיי' בע' ספח ופי' בע' יתר.
<b>הערוך ערך תרב</b>
דאייתרא — פי' קיבה של בהמה עגולה כמין קשת ומחובר בה חלב משני צדדיה, חלב של מעלה שהוא מרובה שהוא על גב הקשת — אסור מן התורה ונהגו בו איסור בכל מקום, וחלב שעל צד זה של קיבה שהוא על היתר אנחנו אוסרין וכהנים נהגו בו היתר. ולמה נקרא שמו איתרא — שהוא על יתר הקיבה.
<b>הערוך ערך יתר</b>
דאייתרא — פי' דאייתרא שעל יתר של קיבה מפני שהקיבה עומדת כקשת דרוך ויתר שלו מתוח מלשון "כוננו חצם על יתר" (תהלים י"א, ב') ויש חלב על זה ועל זה, שעל הקשת — דברי הכל אסור, אבל שעל היתר — בארץ ישראל נוהגין בו היתר, ובבבל נוהגין בו איסור, וזה החלב דאקשתא קרו ליה הימצא ודאייתרא קרו ליה רבנן בר הימצא ועל החלב שעל יתר הקיבה אמר ליה רבה בר בר חנה לבריה אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני.
<b>הערוך ערך המצא</b>
<h2>דף נא:</h2>
סח לי ר' יונתן בן אלעזר ראיתי את ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא, שנטל ספיחי כרוב ואכל ונטל ונתן לי, ואמר אני שראיתי את ר' שמעון בן יוחאי שאכל ספיחי כרוב בשביעית — כדאי הוא לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו, אתה, בפני — אכול, ושלא בפני — לא תאכל (וסלקא) [צריך לומר וס"ל] פליגא דידיה אדידיה — פי' לענין אייתרא אמר, אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני, מכלל שהבא מכח אחר שראה מי שעשה מעשה כמותו אע"פ שהוא עושה מעשה אחרים אין סומכין עליו בפניו וכש"כ שלא בפניו, ולענין ספיח אמר בפני אכול אע"ג דבא מכח אחר. מאי ר' שמעון דתנן בשביעית פ"ט (מ"א) ר' שמעון אמר כל הספיחים אסורים, חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהן בירקות שדה, וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין, ר"ש וחכמים אית להו דר' עקיבא דתניא "הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו" (ויקרא כ"ה, כ') א"ר עקיבא מאחר שאין זורעין מהיכן אוספין — מיכן שהספחים אסורין — פי' הן לא נזרע מי שאינו זורע ודאי שאינו אוסף, אלא אפילו הספיחים [שצמחו] לא נאסוף אותם, מיכן לספיחים שאסורין לאספן בשביעית, וכולי עלמא הספיחים אסורים ובספיחי כרוב פליגי. רבנן סברי גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחים — חיישינן אם נתיר ספיחי כרוב שמא יתירו הם שאר ספיחין ואמרי מאי שנא [ספיחי כרוב משאר] כל ספיחי חדא היא. ור' שמעון סבר לא גזרינן — דהא אין כיוצא בהן בירקות שדה דחיישינן לאיחלופי הני בהני — הלכך לא גזרינן.
<b>הערוך ערך ספח</b>
<h2>דף נב.</h2>
שמתיה, א"ל נינגדיה מר נגודי, א"ל דעדיפא מינה עבדי ליה — כלומר השמתא חמורה מן המלקות, דבמערבא מימנו אנגדא דבר בי רב ולא מימנו אשמתא — פי' מתקבצין אצל הרב ואין מלקין עד שיסכימו בהכאתו ולא מימנו אשמתא, למה — שלא תהיה שמתא אלא על דבר חמור ובדבר חמור אין חולקין כבוד לרב, לפיכך השמתא עדיפא. איכא דאמרי דנגדיה וכו' אמר ליה דטבא ליה עבדי ליה — המלקות קלה היא מן השמתא.
<b>הערוך ערך נגדגב</b>
לר' יהודה גבא דחמרא קלטינהו — פי' לפי שהולכין למקום שכלו ע"ג החמור, קלטן גבו של חמור לחייבן ביעור והוא החזירן למקומן ועדיין לא כלו שם.
<b>הערוך ערך קלט</b>
הכובש ג' כבשים בחבית אחת — פי' כבושין בלעז קומפושטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו.
<b>הערוך ערך כבשגב</b>
<h2>דף נב:</h2>
רבן גמליאל אומר אוכלין על של בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השיצין — פי' בין הכיפים הוא עיקר חריות של דקל במקום שדבוקות בדקל מאכילין מן הבית, נשרו של בין הכיפים או שאכלום עופות ויש בין השיצים מכלין ומבערין מן הבית. וכפים — הם האמירים. וי"א, הן כפות תמרים. שיצים הן קוצין.
<b>הערוך ערך כףגד</b>
ואין אוכלין על של בין השיצין — עיין בע' כף.
<b>הערוך ערך שץגא</b>
ר' אילא קץ כפנייתא דשביעית — פי' פרי של תמר שאינו מתבשל לעולם ועוד מפורש בע' נסן.
<b>הערוך ערך כפניות</b>
הני מתחלי דערלה אסירי, הואיל ונעשו שומר לפירי — פי' קליפי כפניות שהן שומרין לכפניות שהן כופרי וכשיוצאות הכפניות ונעשין תמרים נפלי הני מתחלי ולא מתקמו עד שעת גמר תמרים.
<b>הערוך ערך מתחל</b>
שומר לפרי אימת הוי — בכופרי — פי' כל זמן שהפרי רך ולא נגמר נקרא כופרי, וי"א, כפניות כעין זה.
<b>הערוך ערך כפרגב</b>
החרובין משישרשו. ס"א משישלשלו — ושרשרת ושלשלת ענין אחד הוא עיין בע' גרע.
<b>הערוך ערך שרשר</b>
<h2>דף נג.</h2>
והתנן (בפ"ד בשביעית מ"י) מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית ב"ש אומרים האילנות משיוציאו, וב"ה אומרים החרובין (משישרשו)
<b>משישרשרו] והגפנים משיגרעו... אמר רבי אסי הוא בוסר, הוא גירוע, הוא פול הלבן — פי' הא דתנן בגפנים משיגרעו, בעת שיהיה בוסר ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ואז נקרא פרי ואסור לקצצו ולהפסידו, דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. [הערוך ערך גרעגב</b>
א"ר אסי הוא בוסר הוא גירוע... ושיעורו כפול הלבן "כי השעורה אביב" (שמות ט', ל"א) תרגום ירושלמי ארום שערא הוו בסירן.
<b>הערוך ערך בסרגא</b>
ר' אילא בדניסני קץ — פי' בהלכות גדולות (ברכות פ"ו דף ז') כפניות דניסני דקרו להו (גופרי)
<b>כופרי] מברכין עליהן בורא פרי העץ, וכיון דלא עבדי פירא אחרינא — היינו פיריהו. וסיוע להדין פי' הא דפסחים, ר' אילא קץ כפנייתא דשביעתא, ואסקינן ר' אילא בדניסני קץ, דעלמא הן גמר פריו ולאכלה קרינן ביה. פ"א, כפנייתא הם פרי של דקל זכר וכשהן קטנים נאכלין ויש בהן טעם תמרים אבל לא כתמרים שהן מתוקין אלא טעם אכילה בלבד, ולכשיגדילו לזמן מועט יופסדו מליאכל אבל מהנים לדרך אחרת, כיצד — יתברך שם בורא כל העולם כרצונו כך ברא את הדקלים זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח, והאיך הוא מעשיהן, בהגיע זמן הדקל הנקבה ומשלחת המכבדות שלה עם תמריה ועדיין התמרין הן כעדשים, מביאין הכפניות ומסביכין בעוקץ ידה מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד, והמכבדות של תמרה מצליחות ומוציאה פירות נאין, ובלבד שלא תאחר זמנן אפילו יום אחד, שאם תשהא הרכבת דקל יום אחד יפסדו פירות הדקל, ואותן התמרין שאיחרו בלא הרכבה לא יצליחו, ואם יצטרכו הדקלים הרכבה יום י"ד בניסן על שהקב"ה חס על ממונן של ישראל והדבר ידוע שצריכין הרכבה באותו יום י"ד, וידוע שאם יעבור זמן אפילו יום אחד — יופסדו, לפיכך אלופינו הורונו במאירת עינים (לקמן נ"ה:) מרכיבין דקלים כל היום. יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור, וזהו טעמו בתוספתא דפסחים (פ"ב). מרכיבין דקלים בערבי פסחים כל היום. [הערוך ערך נסן</b>
תנו רבנן אוכלין בענבים עד שיכלו דליות של אבל — פי' דלית — גפן גדול המודלה על גבי אילנות, מן "ורעו דליותיו" (ירמיה י"א, ט"ז) ובלעז פירגולה.
<b>הערוך ערך דלגא</b>
פגי ביתוני ואהיני דטובניא — פי' מקומות. פי' פגה כדכתיב "התאנה חנטה פגיה" (שה"ש ב', י"ג) והן פירות שלא נתבשלו באילן.
<b>הערוך ערך פגגד</b>
אהיני דטובינא — פי' אהיני — פרי של תמרים שאינן מבושלין, וכל בוסר בלשון תלמוד אהיני.
<b>הערוך ערך אהין</b>
סימן להרים — מילין — פי' עפצים גדלים בהרים ודקלים אין גדילתן אלא בעמקים, נפקא מיניה דאין דקלים טובים אלא בעמקים ומהן ראוי להביא בכורים.
<b>הערוך ערך מלגיג</b>
תודוס איש רומי הנהיג בני רומי להאכילן גדיים מקולסין — פי' גדי מקולס שתולין חוצה לו כדרך שתולה המגן לאדם.
<b>הערוך ערך קלסגו</b>
<h2>דף נג:</h2>
מטיל מלאי לכיס של ת"ח — לשום שמים ולא היה לוקח מן הריוח.
<b>הערוך ערך מלאי</b>
חזא ביה בישות — פי' החזיר... פניו והביט... בפנים זועמות.
<b>הערוך ערך בשות</b>
א"ל עדא תהא — פי' הדא, כדגרסינן בפ' השולח גט בגמ' אין מבריחין (גיטין מ"ה.) עדי גברין נהרדעי גברין, כלומר אלה אנשים ואלה אנשים.
<b>הערוך ערך עדגד</b>
<h2>דף נד.</h2>
עשרה דברים נבראו בין השמשות וכו' עד והכתב, והמכתב, והלוחות — פי' כתב — צורת האותיות, מכתב — צירוף האותיות להיות תיבה להקראות במלה. ד"א, כתב — אלו כ"ב אותיות כתב הקודש שאנו כותבין בו ומשתמשין בו, מכתב — הוא הנקרא טטרגונא שנקראה ונקרא מכל צד מד' צדדים והוא הכתוב על הלוחות והוא שפי' הכתוב "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות" וגו' (שמות ל"ב, ט"ז).
<b>הערוך ערך כתב</b>
ר' יהודה אומר אף הצבת
<b>בצבת עשויה] — פי' כלי הוא שתופשין בו כל כלי מתכות החמין ובלשון ישמעאל כלבתין. "מלקחיה" (במדבר ד', ט') תרג' צבתהא. [הערוך ערך צבתגד</b>
לאיי — פי' לאיי — לא בני, יי בלשון יון בן.
<b>הערוך ערך לאיי</b>
אפשר יעשנו בדפוס ויקבענה כיון — פי' במהרה.
<b>הערוך ערך כיון</b>
דורשי חמורות אמרי ענה פסול היה לפיכך הביא פסולין לעולם — כבר פירשנו בע' המר.
<b>הערוך ערך חמרגח</b>
אמר רבא אמינא מילתא דלא אמרה שבור מלכא, ומנו שמואל, אמר קרא "הוא ענה" (בראשית ל"ו, כ"ד) דמעיקרא — פי' חשוב שמואל בין ישראל כשבור מלכא בין האומות שהוא מלך.
<b>הערוך ערך שבור</b>
<h2>דף נה.</h2>
שותלה במקום הטיט, ואין שותלה במקום הגריד — פי' הגריד מקום היבש.
<b>הערוך ערך גרדגב</b>
ר' יוסי אומר אף הרוצענים — פי' האושכף לפי שמלאכתו במרצע נקרא רצען. וי"א, לפי שמלאכתו ברצועות של עור נקרא רצען.
<b>הערוך ערך קצעגב</b>
<h2>דף נה:</h2>
א"ר מאיר... אפילו צלצול קטן, ואפילו סבכה קטנה — בב"ר פ' כ' (י"ט.) "ויעשו להם חגורות" חגור — חגורי, חגורות צלצלין, קולסין — סבכין. פי' חגור.
<b>הערוך ערך צלצל</b>
מושיבין שובכין לתרנגולין — פי' מגדלים של יונים.
<b>הערוך ערך שבך</b>
ותרנגולת שברחה מדדין — פי' מהלכין מעט מעט כדכתיב "אדדם עד בית אלהים" (תהלים מ"ב, ה').
<b>הערוך ערך דדגא</b>
משום דאכתי לא פרח צימרא מיניה — פי' עדיין החמות בה והיא תחמם הביצים.
<b>הערוך ערך צמרגג</b>
מרכיבין דקלים כל היום — כבר פי' בע' נסן ומוסבר לעיל (נ"ב:).
<b>הערוך ערך רכב, נסן</b>
ומתירין גמזיות של הקדש — פי' הפרחים שעולין סביב לאילן של הקדש. הגאון היה קורא גואזיות ופי' הם נצרים הפרים משרשי אילנות והם קשקושי אילנות וענפיהן.
<b>הערוך ערך גמזגא</b>
<h2>דף נו.</h2>
ואוכלין מתחת הנשרים — פי' מן הפירות הנובלין מן האילן, ומיחו בידם חכמים.
<b>הערוך ערך שרגב</b>
אסא דרא — פי' הדס רענן, וי"א, הדס לח, וי"א, מרודד ורחב.
<b>הערוך ערך אסא</b>
אסא רדא — ע"ע בע' אסא.
<b>הערוך ערך רדגג</b>
אסא דרא ושיכרא דדפנא — פי' שכר שעושין מפני אילן ששמו דפנא ול"י קורין ללאורו דפני.
<b>הערוך ערך דפןגג</b>
כל דקאים בד' אמות ולא עבדי ליה הכי צווי — פי' שורף ומייבש לחלוחיתו.
<b>הערוך ערך צוו</b>
מנחי כופרא דיכרא לנקובתא — פי' רב אחא (אמר) לא היו זורקין בו כלום ולא היו מנקבין אותו אלא מנחי כופרא ענף דדיכרא לנקובתא שבנקב שמוציא ונותן בו ענף אחר, הנעוץ קרי זכר והנקוב נקבה. פ"א בע' נסן.
<b>הערוך ערך כפרגג</b>
משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה — פי' דבר היורד לקדירה.
<b>הערוך ערך צקגב</b>
<h2>דף נו:</h2>
אבל בשל מכבדות — דברי הכל אסור, גזרה שמא יעלה ויתלוש — פי' פצעילי תמרה והוא האשכול שתלויים בו התמרים, ומפני שני דברים נקראת מכבדת, אחד משום הפרי שהוא תלוי עליה היא כבידה ונתלית למטה, ואחד שהיא לכבד את הבית. ופי' מכבדות של תמרה ריכבא דהוצי.
<b>הערוך ערך מכבד</b>
אסטיס וקוצה וי"ס שכתוב בהן סטיס — פי' אסטיס אינדיקום ובלשון ערבי ניל. פ"א, הוא ורד של קורטמי ובל' ארמי מוריקא ובלשון ערבי עצפור וצובעין בו בגד פשתן ובגד עמר גפנא לכלות בבית חופתן.
<b>הערוך ערך אסטיס</b>
ספיחי אסטיס וקוצה — עיי' בע' אסטס, וקוצה הוא פואה ומפורש במקומו ובלעז רוייא.
<b>הערוך ערך קצה</b>
לקפלוט — פי' כרישין שיש להן ראש שמן קפלוטות, בלשון יון קורין לראש קיפאלי.
<b>הערוך ערך קפלט</b>
<h2>דף נז.</h2>
לא היו ימים מועטין עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה וכו' — פי' בלעז קורין לנסר טבולא.
<b>הערוך ערך טבלגג</b>
שמלאכתן נאה ואין בהן דלוס — פי' דופי וכן בלשון ערבי.
<b>הערוך ערך דליס</b>
אוי לי מאלתן — פי' הוא כמו אלה כמו שפירשנו למעלה.
<b>הערוך ערך אלת</b>
אוי לי מלחישתן — פי' שהיו רכילין.
<b>הערוך ערך לחשגב</b>
אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן — עיי' בע' קולמוס.
<b>הערוך ערך קתרוסגא</b>
אוי לי מקולמוסן — פי' שהיו חוקקין חקקי און.
<b>הערוך ערך קולמוס</b>
אוי לי מאגרופן — ענין זרוע וכח חמה. פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות, כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב "ולהכות באגרוף רשע" (ישעיה נ"ח, ד').
<b>הערוך ערך אגרוף</b>
וחתניהן אמרכלין — "שומר הסף" (ירמיה ל"ה, ד') תרג' אמרכליא. "ונשיא נשיאי הלוי" (במדבר ג', ל"ב) תרגום ואמרכלא, פי' אמרכל שהוא מר על הכל.
<b>הערוך ערך אמרכל</b>
ושותה שלש מאות גרבי יין — פי' גרבי — חביות, והאיך יתכן לאדם שישתה ג' מאות חביות אלא על שלחנו שתו יין כל מאן דאתי וזה דבר גוזמא.
<b>הערוך ערך גרבגג</b>
<h2>דף נז:</h2>
בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטפרסיה בהאי עלמא — פי' גבה דינו ממנו, וי"א, מטופרסיה לשון ארמי הוא ופי' נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו.
<b>הערוך ערך מטפרסא</b>
<h2>דף נח.</h2>
במאי קא מיפלגי — במכמר בשרא — פי' כעין כימוש כמו מכמר דסוף פ' איזהו נשך על המעטן של זתים (ב"מ ע"ד.) והא מחוסר מכמר ועיולי.
<b>הערוך ערך כמרגא</b>
<h2>דף נט:</h2>
שבקיה לקרא, דהוא דחיק ומוקים נפשיה — פי' שבקיה לקרא — כיון דלית ליה דרשא אחרינא, הוא דחיק ומוקים נפשיה הכי. "גרושה" תר"י (ויקרא כ"א, ז') משבקא, וכן "ונדר אלמנה וגרושה" (במדבר ל', י').
<b>הערוך ערך שבק</b>
<h2>דף סא.</h2>
ממרס — פי' בוחש.
<b>הערוך ערך מרס</b>
לשון סורסי — פי' לשון סורסי הוא לשון ארם צובה ושאר ארצות שכבשם דוד והיא הנקראת ארץ סוריא ונקרא לשונם לשון סורסי כמו יון יוני פרס לשון פרסי.
<b>הערוך ערך סרסגב</b>
ר' אומר לשון סורסי הוא, כאדם שאמר לחברו כוס לי טלה זה — "ואמרתם זבח פסח הוא לה"' (שמות י"ב, כ"ז) תרגום ירושלמי מיכס פיסחא הוא.
<b>הערוך ערך כסגט</b>
<h2>דף סא:</h2>
דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה — פי' מי ששוחט הזבח ובשעת שחיטה או בשעת קבלת הדם או בשעת הולכת הדם או חישב בזריקה לאכול הבשר למחר או אפילו כזית מבשר או מעור האליה למחר או חישב לזרוק מקצת דם למחר או להקטיר מקצת אימורין למחר — פיגול הוא, וזה חוץ לזמנו ואסור ליקרב ע"ג מזבח, ואם עבר והקריבו ולא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואח"כ אכל ממנו — חייב עליו כרת, וזהו שקרב המתיר כמצותו שלא עירב בו מחשבת חוץ למקומו, ואם חישב לזרוק מן הדם בחוץ או להקטיר אימורין בחוץ או לאכול בשר לחוץ — פסול ע"ג המזבח, ואם עבר והקריבו ואכל ממנו אחר כן — זהו חוץ למקומו ואין חייבין עליו כרת, והכל מפורש בפ"ב בזבחים במשנה ובגמרא.
<b>הערוך ערך פגל</b>
<h2>דף סב:</h2>
שקל קלא — עיין בע' קלא.
<b>הערוך ערך שקל ב</b>
שקל קלא פתק ביה — פי' אבן.
<b>הערוך ערך קלאגא</b>
שקל קלא פתק ביה — והן כרשיני בבלייתא, ולמה בבלייתא מפני שכרשיני בבל רכות הן ונוחות הן לפיכך הטבעת נמשך בהן. פי' אחר טיט שיבש ונעשה כאבן.
<b>הערוך ערך פייס</b>
בין "אצל" (דבה"י-א' ח', ל"ח) "לאצל" (שם ט', מ"ד) טעון ארבע מאה גמלי דרשא.
<b>הערוך ערך אצל</b>
<h2>דף סג:</h2>
דתנן השוחט את התודה בפנים (לחומה)
<b>ולחמה] חוץ לחומה — לא קדש הלחם. מאי חוץ לחומה ר' יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי... ר"ל אמר [אפילו] חוץ לחומת עזרה [לא קדש] — פי' חומת בית פאגי הוא חומת ירושלים. [הערוך ערך בית פאגי</b>
חומת בית פאגי — שם מקום חוץ לירושלים. פ"א, בע' בית פאגי.
<b>הערוך ערך פגי</b>
התראת ספק לא שמה התראה.
<b>הערוך ערך תרגה</b>
<h2>דף סד.</h2>
העזרה — י"מ, בשביל כן נקראת עזרה מן "עזרה בצרות" (תהילים מ"ו, ב'), כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן.
<b>הערוך ערך עזרה</b>
שמא יניחום ויקרש הדם — ר' משה כלפו מן בארי אמר יש לו ראיה בתרגום ירושלמי "וקרח בלילה" (בראשית ל"א, מ') וקרישא בלילא.
<b>הערוך ערך קרש א</b>
ואונקליות של ברזל קבועין בהן — פי' עץ גדול ארוך ויוצאין בו יחורין אילך ואילך ומנהגם לתלות באותם יחורין בקבוקים מלאין מים באויר כדי שיתקררו, ומנהגנו לתלות בהן קדרות, ויש מפרשים כלי שצורתו כך ומעלין בו דלי כשנופל בבור או שום כלי וזהו אונקלי. "התשים אגמון באפו" (איוב מ', כ"ו) אפשר דתשוי אונקלא בנחיריה.
<b>הערוך ערך אנקול</b>
<h2>דף סד:</h2>
נתנו במגס והקטירו ע"ג המזבח — תרגום קערה, מגיסתא, וכן בל"י ורומי קערה.
<b>הערוך ערך מגס א</b>
בחיל — פי' מקום מוקף חומה בין הר הבית לעזרת הנשים.
<b>הערוך ערך חיל</b>
ונתמעך שם זקן אחד והיו קורין אותו פסח מעוכין.
<b>הערוך ערך מעך</b>
תפיסה בעלמא — פי' היה מתפיסו דבר אחר כגון צרור וכיוצא בו כנגד הכוליא לעמוד על המנין.
<b>הערוך ערך תפס</b>
<h2>דף סה.</h2>
והרודה דבש בשבת בשוגג — חייב חטאת — פי' הרודה שנוסח הדבש כדכתיב "כי מגוית הארי רדה הדבש" (שופטים י"ד, ט'), ואומר "וירדהו אל כפיו" ומתרגמינן ונסחיה. ומשום הכי קורין לספר שכותבין ממנו לספר אחר נוסחא.
<b>הערוך ערך רדגד</b>
<h2>דף סה:</h2>
והא קא מיתווסי מניהו — לשון גיעול הוא.
<b>הערוך ערך ווס</b>
אמר רב עיליש טייעות — פירוש כדרך שהערביים מפשילין כלים לאחוריהם.
<b>הערוך ערך טייע</b>
הרכבו הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו — פי' "חרוץ או יבלת" (ויקרא כ"ב, כ"ב) ובלעז קורין אותו וורוגא וי"א פורו.
<b>הערוך ערך יבלת</b>
<h2>דף סו.</h2>
התחיל מקנתרן בדברים — פי' דברי כעס.
<b>הערוך ערך קנתר</b>
מי שפסחו טלה תוהב לו בצמרו — פי' דועץ.
<b>הערוך ערך תהב</b>
נהי דגזרה שוה לא גמירא לנו — דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא א"כ קבלה מרבותיו, אבל היה לכם לדון קל וחומר דאדם דן ק"ו מעצמו.
<b>הערוך ערך גזרגג</b>
<h2>דף סו:</h2>
מחמר כלאחר יד — פי' כל העושה בשבת דבר שאין מלאכתו ליעשות כך נקרא כלאחר יד, כגון (חולב) [יונק] דאמרינן (כתובות ס'.) מפרק כלאחר יד דמי, וכן המהלך אחר גדי או טלה והביאו לעזרה והסכין תחובה בצמרו מחמר כלאחר יד נקרא ופטור, כדתנן (שבת צ"ב.) המוציא... לאחר יד פטור.
<b>הערוך ערך חמרגא</b>
<h2>דף סז:</h2>
זב צריך בחתימת פי האמה — פי' האבר המשתין מים נקרא אמה.
<b>הערוך ערך אמהגה</b>
<h2>דף סח.</h2>
מיחוי קרביו. רב הונא אמר מנקבן בסכין — פי' להוציא הרעי.
<b>הערוך ערך מחגא</b>
ומיחוי קרביו גמרא. מאי מיחוי קרביו ר' חייא בר רב אמר שירקא דמעיא — פירש רב האי גאון ז"ל שומן רך כמו מוח וקרוב להיות ריעי והשומן הדומה למוח נאמר בלשון מחים. דנפיק אגב דוחקא — פירוש אינם מתפרקין מבני מעים אלא אם כן יגרדם בסכין, מיהא שמעינן דכתיב "וחרבות מחים" (ישעיה ה', י"ז) ומתרגם רב יוסף ונכסי רשיעיא צדיקיא יחסנון, כי נקרא שירקא זו רשיעיא כמו הרשעים שדוחקין ומשתרגין ואינן מתפרקין אלא בצער.
<b>הערוך ערך שרקגג</b>
<h2>דף סח:</h2>
עגלה תולתא — בע' תלת.
<b>הערוך ערך עגל י</b>
רב יוסף יומא דמעצרתא עבדו ליה עגלא תולתא — פירוש שלישי לבטן שהוא מובחר מכל ולדות שבפרה, כי הראשון כחוש הרבה והשני מובחר ממנו והשלישי מוטב מכולן.
<b>הערוך ערך תלת</b>
רב ששת כל ל' יום מהדר תלמודיה ותלי בעברא דדשא ואמר חדי נפשי — פירוש בבריח הדלת.
<b>הערוך ערך עברגא</b>
<h2>דף סט.</h2>
אמר ר' אלעזר אל תכפרני בשעת הדין — פירוש אל תחשדני בכופר על מה שלימדתני, אתה לימדתני הזאה שבות ואינה דוחה את השבת. פ"א, אי אתה יכול להכזיבני בשעה שאני דן לפניך דהזאה אינה דוחה את השבת, שכך מקובל אני ממך דהזאה דוחה שבת.
<b>הערוך ערך כפרגו</b>
<h2>דף ע.</h2>
קופיץ נמי הא חזי לחגיגה — פי' קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. "בכשיל וכלפות" (תהלים ע"ד, ו') תרג' בקופיץ, ומפצלת דיוסטר.
<b>הערוך ערך קפץגא</b>
<h2>דף ע:</h2>
ואנן טעמייהו דפרושים ניקום ונפרש — כלומר מדרש פרושין הוא זה, אלא טעמא דהאי קרא הכי הוה "וזבחת פסח לה' אלהיך" וגו'.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
<h2>דף עב.</h2>
אוכלוסא — תרגום ירושלמי "יש לאל ידי" (בראשית ל"א, כ"ט) אוכלוסין סגיאין, וכן "ונפל ממנו רב" (תר"י שמות י"ט, כ"א) אוכלוסין סגיאין פי' המון עם בל"י אוכלוסא.
<b>הערוך ערך אוכלוסא</b>
תנא מיניה ארבעין זימנין ודמיא כמאן דמנחא ליה בכיסתיה.
<b>הערוך ערך כסגו</b>
<h2>דף עב:</h2>
יבמתו כזיז מינה, אשתו לא כזיז מינה — פירוש מתבייש ממנה.
<b>הערוך ערך כז</b>
<h2>דף עג.</h2>
לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור — פי' העושה חבורה בשבת מקלקל הוא.
<b>הערוך ערך קלגד</b>
דוקין שבעין אליבא דר"ע, דאמר אם עלו — לא ירדו — פירוש דק בלעז (מליא) [טליא] פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפורש בגמרא.
<b>הערוך ערך דקגה</b>
<h2>דף עג:</h2>
אפילו פיגול טעון צורה — כבר פירשנו בע' פגל.
<b>הערוך ערך צרגג</b>
<h2>דף עד.</h2>
שפוד של רימון תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ונותנין את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו.
<b>הערוך ערך כרעגא</b>
שפוד של רמון תוהבו מתוך פיו
<b>ס"א, תוחבו]. [הערוך ערך תהב</b>
אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה — פי' אסכלה בלעז גרטיגולא וגם זו עשויה כמין מעלות.
<b>הערוך ערך אסכלה</b>
וניתי של דקל — כיון דאית ביה שיבי מפיק מיא — פי' חרותות כמו שורות שבעץ.
<b>הערוך ערך שבגד</b>
אית בהו קטרי — פירוש מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרין וכשחותכין אותן אותו החתך מפיק מיא והוה ליה כמבושל.
<b>הערוך ערך קטרגא</b>
שיעי — פי' חלקין.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
נבגא מייתי בר שתיה, דלית ביה קיטרי — פירוש נצר, חוטר.
<b>הערוך ערך נבגגג</b>
תניא רבי ישמעאל קורהו תוך בר — פי' נותן כרעיו שהן מבחוץ לתוכו, ויש ששונים תוכבר — ומדמין לו "חמש צאן עשויות" (שמואל-א' כ"ה, י"ח) דמתרגמינן תכברא.
<b>הערוך ערך תךגב</b>
תניא ר' ישמעאל קוריהו תוך בר, ר' טרפון קוריהו גדי מקולס — פי' תולין חוצה לו כדרך שתולה אדם המגן כלומר מזויין "וכובע נחשת" (שמואל-א' י"ז, ל"ח) תרגומו וקולס דנחש.
<b>הערוך ערך מקלס</b>
ר' טרפון קורהו גדי מקולס — פי' גדי מקולס שתולין חוצה לו כדרך שתולה המגן לאדם. ת"ר איזהו גדי מקולס — כל שצלאו כולו כאחת... או נשלק ממנו אבר אין זה גדי מקולס — ו"וכובע נחשת" (שם), וכן "והתיצבו בכובעים" (ירמיה מ"ו, כ'), "צנה ומגן וכובע" (יחזקאל כ"ג, כ"ד) בב"ר פ"כ צוצלין קלוסין סבכין.
<b>הערוך ערך קלסגז</b>
האי מליתא שריא — פי' עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה בתוכו, [ואמר אביי כבולעו כך פולטו] כלומר וכשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ"א, כל דבר שממלא מבשר חי וצולהו היינו מולייתא כגון פשטידא.
<b>הערוך ערך מלגיב</b>
<h2>דף עד:</h2>
רבין סבא טפל ליה בר גוזלא לרב וא"ל אי מעלי טפלי הב לי ואיכול — פי' הדביק הגוזל בין שתי בציקות.
<b>הערוך ערך טפלגב</b>
בסמידא דמיפרר — פירש ר"ח מלשון פירורין ואנו שונין דמיפרד בד' מלשון ויפרדו.
<b>הערוך ערך סמד</b>
אי לאו דחזיתיה דזיג כזוגא חיוורא לא אכלי — פירוש צלול, "ורחצת קרבו" (שמות כ"ט, י"ז) תרגום ירושלמי ותשזג בני גווה. "רחץ במים" (ויקא ח', כ"א) שזג במיא.
<b>הערוך ערך זגגח</b>
שריר — פי' חזק.
<b>הערוך ערך שרגטו</b>
בחיוריתא דקריר — פירוש קמח עב פסולת של סמידא.
<b>הערוך ערך חוור</b>
אומצא ביעי מזירקא — פירוש אומצא דאסמיק חתיכה של בשר שהאדימה. חתכיה ומלחיה — אפילו לבשל בקדרה מותר. שפדה בשפודא מידב דייב, אחתיה אגומרי — מישב שייב — וכן הלכתא. ביעי — פירוש ביצים בקרמיהו — חתכינהו ומלחינהו — אפילו לקדרה שריין, תלנהו בשפודא — שרי מידב דייבן, אחתינהו אגומרי מישב שייבן ושרו — וכן הלכה. מזירקי חתכינהו בדופקא ומלחינהו — אפילו לקדרה שריין, תלנהו בשפודא — מידב דייבן ושרו, אנחינהו אגומרי — מישב שייבן ושרי.
<b>הערוך ערך אמץ</b>
בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והלכתא רבינא לקולא.
<b>הערוך ערך הלך</b>
שפדיה בשפודה — מידב דייב — תרגום "יזוב זוב דמה" (ויקרא ט"ו, כ"ה) ארי ידוב דוב דמה.
<b>הערוך ערך דבגא</b>
חד אמר מיצמת צמתי ליה — עיין בע' אומצא. פירוש מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומיבשא ליה לדמא בגויה ואסיר, וחד אמר משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמי ושרי, אלמא כל מיצמת מייבושי היא.
<b>הערוך ערך צמת</b>
אנחיה אגומרי — מישב שייבין — עיין בע' אמץ. פי' ענין שאיבה.
<b>הערוך ערך שבגו</b>
רבינא אמר אע"ג דלא אסמיק נמי חליא — אסיר, אי אפשר דלית ביה שוריקא דדמא — עיי' בע' כרבל.
<b>הערוך ערך שרייק</b>
ומאי שנא מחלא מתמהא — פי' תמד שלא החמיץ כל צרכו וכל מידי דבטיל וקאים קרי ליה ארמית מתמהא.
<b>הערוך ערך חלגכא</b>
<h2>דף עה.</h2>
אין לי אלא שנכוה באש נכוה בגחלת וברמץ — פי' בלעז (קליבא)
<b>פבילא] או שיניזא [אפר] חם. [הערוך ערך רמץגא</b>
תניא "באש" ולא בסיד רותח ולא בגפסים רותחין — בלעז ייסו ויותר הוא לבן מן הסיד, ובלשון ערבי נקרא אלגיבס.
<b>הערוך ערך גפס</b>
ברור (לך יום מיתה)
<b>לו מיתה] יפה — כבר פירשנו בע' (בו) [בז]. [הערוך ערך ברגב</b>
בעגלא — פי' הוא מהרה, "כי רננת רשעים מקרוב" (איוב כ', ה') תרגום ארום בועת רשיעי שצייא בעגל.
<b>הערוך ערך עגלגט</b>
<h2>דף עה:</h2>
הא כיצד מביא מן הלוחשות — פי' שעדיין שלהבת מהבהבת בהן.
<b>הערוך ערך לחשגא</b>
איבעיא להו אוממות או עוממות. "ארזים לא עממוהו" (יחזקאל ל"א, ח') — פירוש עממוהו כהה אורם, תרגום "כהה הנגע" (ויקרא י"ג, ו') עמא מכתשא. "וכהתה כל רוח" (יחזקאל כ"א, י"ב) תרג' ותעמי כל רוחא. ועל שם כך קורין בור — עם הארץ.
<b>הערוך ערך עם</b>
יקלוף את מקומו... יקלוף את החיצון — פירוש חושף הקליפה.
<b>הערוך ערך קלףגב</b>
נטף מרוטבו על החרס — "ומרק פגולים כליהם" (ישעיה ס"ה, ד') תרג' ורטף, ס"א ורטב פיגול במאניהון, על כן מפרשין רוטב — מרק. "נהפך לשדי" (תהלים ל"ב, ד') תרג' אתהפיך רוטבי היך שרבא דקייטא לעלמא, ובגמר' העור והרוטב (חולין ק"כ.) מפרש חלא דקריש.
<b>הערוך ערך רטבגא</b>
<h2>דף עו.</h2>
ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא, שרייה רב חיננא — פי' לכותח.
<b>הערוך ערך כמך</b>
ולא אמרן אלא דלית ליה פילי, אבל אית ליה פילי — כוליה אסור — פילי היינו פלחי.
<b>הערוך ערך פלגב</b>
<h2>דף עו:</h2>
ביניתא דטואי בהדי בישרא וכו' מר בר רב אשי אמר ביניתא למיכליה במלחא נמי לא, דקשי לריח ולדבר אחר — פירוש קשה לריח הפה וצרעת.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
<h2>דף עח:</h2>
היה חלום בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה — פירוש חלים — בריא, כדכתיב "ותחלימני ותחייני" (ישעיה ל"ח, ט"ז).
<b>הערוך ערך חלםגג</b>
<h2>דף פ.</h2>
סיכיה — פי' יתד.
<b>הערוך ערך סךגט</b>
<h2>דף פ:</h2>
ניטמא טומאת התהום — הרי זה מרצה — (תוספתא דזבין פ"ב) אי זו היא טומאת התהום, כל שאין מכירה אחד בסוף העולם.
<b>הערוך ערך תהום</b>
דם שנטמא וזרקו בשוגג — הורצה, במזיד — לא הורצה, רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד, זריקתו בשוגג — הורצה, במזיד — לא הורצה. ר' שילא אמר זריקתו, בין במזיד בין בשוגג, טומאתו, בשוגג — הורצה, במזיד — לא הורצה, ולר' שילא הא קתני בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא וכו'.
<b>הערוך ערך דםגג</b>
<h2>דף פא:</h2>
טומאת התהום היכא כתיבה אמר ר' אלעזר אמר קרא "וכי ימות מת עליו" (במדבר ו', ט') במחוורת לו — כלומר מלובנת ומבוררת.
<b>הערוך ערך חוור</b>
שורפין אותו לפני הבירה — מוסבר לעיל (מ"ט.) בע' בירה. הצייקנין שורפין אותו לפני הבירה, בשביל ליהנות מעצי המערכה — פירוש בני אדם צרי עין.
<b>הערוך ערך צקן</b>
<h2>דף פב.</h2>
איכא בינייהו מפנקי — פירוש מפונק לאו בר עבודה הוא, הלכך יכנס שאין שם חשד. אי נמי דקא גדיל שישורא — פירוש אין שם ביוש שהרואה אומר במלאכתו הוא מתעסק.
<b>הערוך ערך ששורא</b>
אי נמי דקא גדיל ששורא — ופירושו מין הוצי כמין ורשכי שהוא חיזאם בלשון ישמעאל והיא חגורה ומתחילין ועושין [הקפות] דרין [דורין].
<b>הערוך ערך דרגו</b>
<h2>דף פב:</h2>
פיגול טעון צורה — כלומר אינו נשרף אלא עד שתעובר צורתו.
<b>הערוך ערך פגל</b>
<h2>דף פד.</h2>
ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בקל וחומר — פירוש ומה אוכל נפש שאע"פ שהוא באזהרת שמחה אינה מצוה — דוחה יו"ט, מילה שאע"פ שלא בזמנה מצוה היא, שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וחייב עליה כרת אם לא ימול — אינו דין שידחה יו"ט, תלמוד לומר לבדו — ולא מילה שלא בזמנה, ומה אם מילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט, כל שכן עשה של נותר שלא ידחה יו"ט, שאפילו בטלו לגמרי אינו ענוש כרת.
<b>הערוך ערך מלגו</b>
ראשי כנפים והסחוסין — פירוש אותו של מעלה מן האזן, "או בדל אזן" (עמוס ג', י"ב) תרגום או הסחוסין דאודן.
<b>הערוך ערך סחס</b>
א"ל דרמא לך הא לא חש לקמחיה, הא הדר ביה וכו' — פירוש אכילתו להפסד הולכת שאינו מתעסק בתורה כראוי לה. וי"א, לא שימש כל צורכו ולא ידע שמועה זו ואתי לפרוקי לן. ס"א לא חש לקמיה — כלומר לא חשש לפניו הקושיא שתבוא לו.
<b>הערוך ערך קמח</b>
<h2>דף פד:</h2>
נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על שבקולית — פירוש קולית העצם החלול וסתום משני צדדים והוא מלא מוח והוא עצם של ירך שיש בו מוח הרבה.
<b>הערוך ערך קלית</b>
<h2>דף פה.</h2>
הפגול והנותר מטמאים הידים. רב הונא ורב חסדא, חד אמר משום חשדי כהונה — פירוש שלא יחשדו הנוגע בו כי לאכלו נגע בו הלכך גזרו בו טומאה שלא יבא ליגע בו
<b>כלל], וחד מתני אנותר — מפני שנתעצלו והניחוהו לעשות נותר, חד מתני כזית מטמא הידים כאיסור אכילתו, מה איסור אכילתו בכזית אף איסור נגיעתו בכזית, וחד אמר כביצה, כטומאת אוכלין. פ"א, משום חשד כהונה שאם מטלטלין אותו אומרים הכל סוף שיהו אוכלין אותו, ועצלות ליכא דפיגול לא בעצלות הוי, מאן דמתני אנותר משום עצלי כהונה וליכא חשד משום פיגול דאי הוה להו למיכל לא היו ממתינים עד עכשיו אלא משום שנתעצלו הוי נותר משום הכי קנסינן ביה טומאה שלא יבא להתעצל. [הערוך ערך חשד</b>
טומאת בית הסתרים אינה מטמאה — פירוש שאם נטמא מקצת האבר אין יכול לטמאות קצת האחר שהרי אין ניכר מקום נגיעתו, הכא נמי להכי אין מטמא יוצא לאותו שבפנים דטומאת הסתרים אינה מטמאה. חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא — הא דטומאת סתרים דמחברי אוכלין להדדי לא חשוב טומאת סתרים.
<b>הערוך ערך סתרגא</b>
<h2>דף פה:</h2>
אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך.
<b>הערוך ערך פרקגא</b>
מן האגף ולפנים — פירוש מלשון "יגיפו הדלתות" (נחמיה ז', ג').
<b>הערוך ערך אגףגא</b>
<h2>דף פו.</h2>
שושן הבירה — פי' על שער הר הבית המזרחי צורת שושן הבירה כדי שיהו ישראל רואין אותו ונזכרין הגלות שהיו בו.
<b>הערוך ערך ששן ג</b>
ושתי אמות היו בשושן הבירה — פירוש יש מי שאומר מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הבירה, ועשו בו בנין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקדש, ותוספת חצי אצבע בקרן מזרחית צפונית בנין אמה, ואחת יתירה בקרן מזרחית דרומית, ומפורש במנחות בפרק שתי הלחם בגמ' ד' סניפין (מנחות צ"ח.). ויש מי שאומר מדת ב' אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויות, ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ונותנין לאומנין ולוקחין.
<b>הערוך ערך שתי</b>
בר שורא — פירוש בר שורא — חומה קטנה שבנוייה סביב העזרה והיינו חיל, והיתה שוה עם קרקע העזרה, והחומה שחוץ ממנה גבוהה והיא שורה, וזה נקרא חיל, וזו נקראת חומה.
<b>הערוך ערך בר שורא</b>
כשהשמש עומד למזוג את הכוס — "משקה מלך מצרים" (בראשית מ', א') תרגום ירושלמי רב מזוגיא דמלכא. "ושתו ביין מסכתי" (משלי ט', ה') ואשתו בחמרא דמזגית.
<b>הערוך ערך מזג</b>
<h2>דף פו:</h2>
יש אם למקרא, ויש אם למסורת — פי' ר' יהודה אומר יש אם למסורת "יאכל" כתיב, "בבית אחד יאכל" (שמות י"ב, מ"ו) יש לו רשות לאוכל לאוכלו ולאוכל קא מזהיר רחמנא שלא יאכל אותו אלא במקום אחד ולא בשנים, ור"ש סבר יש אם למקרא "יאכל" קורין על הפסח קא מזהר רחמנא להאכל בחבורה אחת ולא בשתי חבורות, אבל חבורה אחת בשני מקומות רשאין.
<b>הערוך ערך אםגג</b>
השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן — "כי הייתי זוללה" (איכה א', י"א) תרגום גרגרניתא.
<b>הערוך ערך גרגרן</b>
והוא דרגש ביה רגלא — פי' אדם ממונה על המכס ומחזר על הנכנסין ויוצאין ומרגיש בגונבי המכס.
<b>הערוך ערך גללגב</b>
אמר רב הונא בני חבורה נכנסין בשלשה ויוצאין אפילו באחד — פירוש [בני] חבורה שנמנו על הפסח ובאו מקצת מהן בעת שדרך בני אדם להכנס לאכול הפסח ושיגרו הדיאלא שהוא כגון השמש וחיפש אחר הנשארין [מבני חבורה] ולא מצאן אפילו אם לא נתקבצו מכל החבורה אלא ג', יש להן רשות להתחיל לאכול לבדם ואין עליהן להמתין להן עד שיבואו, כיון שנתאחרו יותר מדרך בני אדם כולם, אבל פחות מג' — לא [יאכלו אלא ימתינו עד שיבואו שאר בני החבורה]. זה דין הנכנסין, אבל אם היו מקובצין וראו מקצתן למקצתן ויצאו ונתאחרו יותר מן השיעור שאמרנו, והדר בהן דיאלא ולא מצאן, אפילו לא נשאר מכל בני החבורה אלא אחד, כיון שהיו שם ויצאו — מתחיל לאכול אפילו האחד לבדו, ואינן יכולין לומר לו למה לא המתנת לנו. אמר רבינא ונותן דמים, אם אכל יותר על חלקו ולית הלכתא כוותיה, והני מילי דעל בעידנא [דעילי אינשי] כרבא והדר בהו דילא.
<b>הערוך ערך דיילא</b>
<h2>דף פז.</h2>
יתום ששחטו עליו אפוטרופין — תרגום "יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ" (בראשית מ"א, ל"ד) — אפיטרופין על ארעא, "אתה תהיה על ביתי" (בראשית מ"א, מ') את תהא אפוטרופוס על ביתי. פירוש אפיטרופוס אבי ילדים בל"י פטירא פידיאה וכן בלעז אב — פטר.
<b>הערוך ערך אפוטרופוס</b>
כאן — ברדופה... כאן — בשאינה רדופה וכו' עד ורדופה לילך להגיד שבחה — פירוש כיון שנכנסה בבית בעלה ונמצאת שלימה, רגל ראשון היא רדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה, ושאר הרגלים אינה רדופה.
<b>הערוך ערך רדף</b>
"בנותינו כזויות מחוטבות" (תהלים קמ"ד, י"ב) — אלו בחורות ישראל שמוגדות וכו' כלומר שמושכות בתוליהן עד שבאות לבעליהן, וכן הוא אומר "ומלאו כמזרק כזויות מזבח" (זכריה ט', ט"ו) כלומר שמלאות דם בתולים. פ"א, שלא בא עליהן אדם קודם בעליהן ולא הגידו אותו מקום אלא לבעליהן, אבל בנות אומות העולם רובן יבאו לבעליהן בעולות.
<b>הערוך ערך גדגב</b>
<h2>דף פז:</h2>
גפא דרומי בהא סלקינן ובהא נחתינן — פירוש שם ע"ז שנשבעין בשמה.
<b>הערוך ערך גפא</b>
<h2>דף פח.</h2>
עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טיריינא דתמרי — פירוש היא צנה היא כלכלה.
<b>הערוך ערך טריינא</b>
א"ל עניא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא — פירוש הוא טפיח, כדאמרינן (בכורות מ"ה:) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח, ואמאי קרי ליה פתיא אוכמא מפני שהוא קצר ושחור, ופתיא היא קרויה, כדתנן (שבת קכ"ה.) האבן שבקרויה והוא דלי, כלומר עב שחור כמין משל, ואחד נקרא פתיא ורבים פתיאתא, כדאמרינן בפ' אין מעמידין בגמ' נודות (ע"ז ל"ג:) אמר רב פפי הני פתיאתא דבי מכסי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ואינו חושש.
<b>הערוך ערך פתיאגא</b>
פתיא אוכמא — פי' כמין דלי שחור... ודומה לקרויה והוא נטל בל' חכמים והוא דלי.
<b>הערוך ערך טפיח</b>
<h2>דף פט.</h2>
רבנן סברי "מהיות משה" (שמות י"ב, ד') מחיותיה דשה — כלומר כיון שנשחט נעקר שם שה מעליו, ור' שמעון סבר מחיותיה דשה — מדבר שהוא חי ואי זה זה הדם שהוא הנפש. תניא נמי הכי נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. ר' שמעון אומר נמנים עד שישחט ונמשכין עד שיזרק הדם. פ"א, רבנן סברי מהיות משה — מחיותיה דשה כל זמן שחי השה יכולין למעט, ור"ש דאמר עד שיזרק הדם יכולין למשוך סבר מהוויתיה דשה — כל זמן שלא נזרק הדם, היינו הוויתיה יכולין לימעט ולימשך.
<b>הערוך ערך חיגב</b>
<h2>דף פט:</h2>
אפילו סיבולת, דלצוותא בעלמא — פירוש בני חבורה ההולכים ממקום למקום ואוכלין יחד.
<b>הערוך ערך סבל</b>
סיבולת — שגובין מכל איש מטבע חסר או יתר ואוכלין ושותין וקורין אותו טוזיג והוא סיבולת.
<b>הערוך ערך טוזיג</b>
הרי שהיו ידיו של אחד מהן יפות — כלומר אוכל הרבה.
<b>הערוך ערך יף</b>
<h2>דף צ.</h2>
בממנה על פסחו ור' היא — פירוש ממנה לזונה על פסחו בשביל אתננה.
<b>הערוך ערך מןגב</b>
<h2>דף צ:</h2>
האונן והמפקח עליו את הגל — פי' כמו "לא אכלתי באני ממנו" (דברים כ"ו, י"ד).
<b>הערוך ערך אןגג</b>
<h2>דף צא.</h2>
חוץ מן המפקח הגל — "עת להשליך אבנים" (קהלת ג', ה') תרגום עידן בחיר לפקחא דגור אבנין.
<b>הערוך ערך פקח</b>
נשים ועבדים — משום תפלות — פירוש עבירה כמו (סוטה כ'.) קב ותפלות.
<b>הערוך ערך תפלגב</b>
<h2>דף צב.</h2>
ערל הזאה ואיזמל וכו' — פירוש ערל — גוי שמל בערב פסח ראוי הוא שיטבול ויאכל הפסח לערב.
<b>הערוך ערך ערל</b>
האונן והמצורע ובית הפרס — לא העמידו דבריהן במקום כרת — (מ"ק ה':) והא תניא שלשה בית הפרס הן שדה שאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושדה בוכים. מאי שדה בוכים ר' יהושע משמיה דעולא אמר שמפטירין בה מתים.
<b>הערוך ערך בית פרס</b>
<h2>דף צב:</h2>
מנפח אדם בית הפרס — פירוש שמנפח העפר למקום שרוצה לילך בו כגון זורה ברחת, וכיון שאינו רואה עצם אדם אפילו כשעורה עובר ואינו חושש, בית הפרס שנידש ברגלי העוברים והשבים — טהור לעושי פסח.
<b>הערוך ערך פחגא</b>
<h2>דף צג:</h2>
קסבר מגדף היינו מברך את השם — כלומר שפושט יד וכופר בעיקר.
<b>הערוך ערך גדףגא</b>
אי זו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ. גמרא אמר עולא מן המודעית לירושלים ט"ו מילין הוי — פירוש שם מקום.
<b>הערוך ערך מדעית</b>
למה נקוד על ה' שברחוקה (במדבר ט', י').
<b>הערוך ערך נקדגג</b>
לפיכך נקוד על ה' דרחוקה לומר לך לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ — פירוש אסכופה — מפתן.
<b>הערוך ערך אסכופה</b>
<h2>דף צד:</h2>
מתקיף לה רב אחא בר יעקב דלמא כבוצינא דריחיא — פירוש אפילו תימא גלגל חוזר, והא דמעולם לא מצא עקרב בצפון
<b>וכ'] לא קשיא, משום שהוא עומד באמצע הגלגל כבוצינא דריחיא, אותו חור שבאמצע הריחים שכל מה שמתגלגל וחוזר הריחים מ"מ הוא עומד במקומו. אי נמי כצינורא דדשא — פירוש כמו שהדלת עומד בציר שכל מה שהדלת נפתח לכאן ולכאן מ"מ הוא עומד במקומו. [הערוך ערך בציןגב</b>
ודילמא כסדנא דריחיא, אי נמי כצינרא דדשא — פירוש כמו הסדן הזה אע"פ שסובב הגלגל קבוע בו עולה ויורד, שני קצוות הסדן במקומן נראין, לעולם אין הדרומי נראה בצפון ולא הצפוני בדרום. אי נמי כצינרא דדשא — והדבר אחד. זה פירש רבינו חננאל ז"ל. ס"א כבוצינא דריחיא — וכבר פירשנו במקומו מפי רבי גרשום ז"ל.
<b>הערוך ערך סדןגג</b>
דילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי כצינורא דדשא — כבר פירשנו בערך בצין.
<b>הערוך ערך צנרגב</b>
<h2>דף צו.</h2>
ודילמא שויסקא עבדינהו — כלומר צלו אותם מיני מאכל ואכלום.
<b>הערוך ערך שויסקי</b>
"ממנו" (שמות י"ב, ט') למה לי — לכדרבא אמר רבי יצחק — פי' בהלכה קמא דפ' הערל (יבמות ע"ד.) אמר רבא אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח, חד לגופיה וחד לאפנויי וכו'.
<b>הערוך ערך ממנו</b>
<h2>דף צו:</h2>
ירעה עד שיסתאב — ומפורש בפ"ק בתמורה (ח'.) ש"מ עד שיסתאב עד שיפול בו מום הוא.
<b>הערוך ערך סאבגב</b>
<h2>דף צט:</h2>
כדי שיכנס לשבת כשהוא תאו.
<b>הערוך ערך או</b>
<h2>דף ק.</h2>
פורס מפה ומקדש — פי' בלשון לעז הוא מפה ממש.
<b>הערוך ערך מפה</b>
<h2>דף ק:</h2>
תכא — פי' תכא — שלחן.
<b>הערוך ערך תכא</b>
<h2>דף קא.</h2>
אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב — פירוש מר — רבה בר נחמני רביה.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
<h2>דף קב:</h2>
אין עושין מצוות חבילות חבילות.
<b>הערוך ערך חבלגג</b>
<h2>דף קג.</h2>
למה הדבר דומה מלך יוצא ואפרכוס נכנס.
<b>הערוך ערך אפרכוס</b>
<h2>דף קד:</h2>
חוץ מברכת המצות, וברכת הפירות, שפותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך — ברכת הפירות — פירות ממש, ברכת המצות תפלין ומזוזה וציצית. ברכת הפירות — בא"ה אמה"ע בורא פרי העץ, בא"ה אמה"ע בורא פרי האדמה, ברכת המצות — בא"ה אמה"ע אקב"ו להתעטף בציצית.
<b>הערוך ערך ברךגא</b>
<h2>דף קה:</h2>
אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא.
<b>הערוך ערך חזגב</b>
סדרנא אנא — פירוש מסדר הלכות.
<b>הערוך ערך סדרגב</b>
<h2>דף קו.</h2>
רב שישא בריה דרב אידי קפיד אחצבא פגימא — פירוש כד.
<b>הערוך ערך חצבגב</b>
<h2>דף קז.</h2>
מר קשישא ומר ינוקא בני רב חסדא — זה חלק משמו.
<b>הערוך ערך אביי</b>
בת טות — פירש לן בתענית.
<b>הערוך ערך בתגא</b>
ומה פרזומא בעאי מיניה מרב — שכר התאנים.
<b>הערוך ערך פרזומא</b>
לוי שדר ליה לרבי שיכרא בת תליסר מגני, ס"א מגאני — פירש בתשובות, במקומנו כך עושין שכר יש להן ג' גיגיות, ביום אחד נותנין באחת תמרים וכשות ומים, ולמחר נותנין תמרים וכשות בגיגית אחרת, ומטילין אותן המים שהטילו בגיגית ראשונה ביום ראשון עליהם, ונותנין על הראשונה מים אחרים, יום שלישי נותנין תמרים וכשות בגיגית ג', ומטילין אותן מים שהטילו ב' פעמים בגיגית ג', ובר י"ג מגאני שכר שמוטל י"ג פעמים מגיגית לגיגית. פ"א, שכר מסונן בי"ג מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי.
<b>הערוך ערך מגגגב</b>
בלילה צעריה, אמר מיסרן ומפיס — פירוש מסיר הדעת כמו המסית שבא בדברים רכים והוא מתוק ומפתה בני אדם לשתותו ואחר כך מצערן מלשון המפיס מורסא.
<b>הערוך ערך מפיסגא</b>
מיסרן ומפיס — וכבר פירשנו בע' מפיס.
<b>הערוך ערך פסגב</b>
אמר רב אישתי מי זריון ולא אישתי שכרא.
<b>הערוך ערך מי</b>
המקדש וטעם מלא לוגמיו — יצא — מלא לוגמיו — מלא פיו.
<b>הערוך ערך לגם</b>
<h2>דף קז:</h2>
אבל מטביל במיני תרגימא — פירוש מיני כיסנין, דתניא בתוספתא דברכות (פ"ד) הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני כיסנין.
<b>הערוך ערך תרגימא</b>
רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דניגרדיה ללביה — פירוש דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול.
<b>הערוך ערך גרידגא</b>
<h2>דף קח.</h2>
ולא היא, ר' ששת אסתניס הוה — פירוש אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס.
<b>הערוך ערך אסתניס</b>
פרקדן — פירוש השוכב על שדרו ופניו כלפי מעלה וכן פירוש רב האי ז"ל. וי"מ, אפורקדן — אפוי בקידה. ורבי משה בר יעקב בר משה בן אבון מן נרבונא היה מפרש אפוריא קדן.
<b>הערוך ערך פרקדגא</b>
כי תניא ההיא בשווליא דנגרי — פירוש תלמיד.
<b>הערוך ערך שוול</b>
כי תניא ההיא בשוליא דנגרי — "החרש והמסגר" (מלכים-ב' כ"ד, י"ד) תרגום חרש נגר.
<b>הערוך ערך נגרגג</b>
<h2>דף קח:</h2>
אחד חי ואחד מזוג — "ממולח טהור קודש" (שמות ל', ל"ה) תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא.
<b>הערוך ערך מזג</b>
<h2>דף קט.</h2>
חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו — פירוש חוטפין קערה שבה המרור ומגביהין אותה ומגביהין המצות כמו שאנו עושים.
<b>הערוך ערך חטף</b>
בבגדי פשתן המגוהצין —
<b>פירוש גיהוץ שמעבירין על הבגדים אבן חלקה להחליקן]. חומרתא אבן שמחליקין בה בגדי פשתן נקראת בלעז לישקא. [הערוך ערך גהץגא</b>
א"ר יצחק קיסטרא דמוריסא דהוות בצפרי, היא הוות לוגא דמקדשא — פירוש הוא לגין ובלשון ישמעאל הוא קסט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית.
<b>הערוך ערך קסט</b>
א"ר יוחנן תמנתא קדמיתא דהות בציפורי דהות יתירא על דא רובע, ובה משערין רביעית לפסח — פירוש מדה, ובה משערין רביעית, כלומר מה שיתר על דא הוי רביעית בפסח.
<b>הערוך ערך תמנתא</b>
<h2>דף קט:</h2>
אלא הדוקי הוה (מהדיק) [מהדק].
<b>הערוך ערך הדק</b>
<h2>דף קי.</h2>
כשורי — פי' קורה.
<b>הערוך ערך כשרגב</b>
נינקוט זיקפא דידא דימיניה בידיה דשמאליה וזיקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה — פירוש יתפוש בוהן ידו הימנית בתוך ידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בתוך ידו הימנית.
<b>הערוך ערך זקף</b>
חרי חמימי בדיקולי חדתי — פירוש רעי רותח בסל חדש שלכם. בזען לפומייכו נשי חרשייתא — יבקע לפומייכו אותן חרי נשים כשפניות, קרח קרחייכו — יקרח קרח שלכם.
<b>הערוך ערך חרגח</b>
<h2>דף קי:</h2>
פרח פרחייכו — יפרח פרח שלכם שאתם מכשפין בו. איבדור תבלונייכו — יהא מפוזר תבלין שלכם שאתם מכשפין בו. למוריקא חדתי — שמכשפין בו. אדחנני וחננכי לא אתיתי לגו — עד שירחם עלי הקב"ה ועליכם לא באתי ביניכם,
<b>השתא דאתיתי לגו] קרחננכי וחנני — יקרח קרח שלכם ויחונני שדי. ס"א קרקרייכו — פירוש דלעותיכם, פרפרייכו — פירוש פירורין, תבלולייכו — פי' תבלין, קרחננכי — יקרר חסדכם, חן הוא חסד. [הערוך ערך חרגח</b>
קרח קרחייכו — כבר פירשנו בע' חר.
<b>הערוך ערך קרח</b>
משום זווי שתי ביצים, ושתי קישואין, ושני אגוזים, ודבר אחר — הלכה למשה מסיני... וגזרו רבותינו על כולהו זווי משום דבר אחר — להודיעך דהני מילי, דאית בהו מפי הנביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני.
<b>הערוך ערך שבגב</b>
אזל חבקיה לדקלא, פקע גברא, וצוא דיקלא — פירוש שורף ומייבש לחלוחיתו.
<b>הערוך ערך צוו</b>
אספרגוס מצטרף, ואמרי לה אין מצטרף — פירש רה"ג ז"ל אספרגוס גופו ממיני כרוב והיו שורין אותו ביין וקורין אותו אספרגוס ובל"י אספרגוס יין של בקר, כלומר ששותהו בבקר, ואמר הגאון הני מילי דאמירן ביה משום סכנת מזיקין דהוי נהיגי ביה, והשתא לא נפישי כי ההוא עידנא.
<b>הערוך ערך אספרגוס</b>
דכולי עלמא תרי אתכא וחד בתר תכא — לא מצטרפו מההוא מעשה דרבה בר נחמני — פירוש זה המעשה מפורש בסוף הגדה דפ' השוכר את הפועלין (ב"מ פ"ו.) קריבו תכא קמיה ויהבו ליה תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה והדר פרצופיה לאחוריה. פירוש תכא — שלחן.
<b>הערוך ערך תכא</b>
<h2>דף קיא.</h2>
תף — תרוק.
<b>הערוך ערך תף</b>
ולא חליף עלייהו שיתין ניגרי — פי' רגלים.
<b>הערוך ערך נגרגב</b>
גמוד מסאני ולקו כרעיה — פירוש נדחקו ונקמטו. ס"א גמור ברי"ש פירוש נשתברו.
<b>הערוך ערך גמדגא</b>
ואי פצא, מאי תקנתיה — נפתח בלא — פירוש לשון הליכה.
<b>הערוך ערך פץגב</b>
אגרת אזלת אוסיא בלוסיא — מין לחש ושמות של שדים.
<b>הערוך ערך אגרת</b>
<h2>דף קיא:</h2>
האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא — פירוש הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל, פלגא — כאב חצי הראש.
<b>הערוך ערך גרדגא</b>
רוח פלגא — עיי' בע' גרד.
<b>הערוך ערך פלגגא</b>
האי מאן דזגי אגירדא דדיקלא — אחדת ליה רוח צרדה — מהדר ליה פרצופיה לאחוריה כההוא דרבה בר נחמני.
<b>הערוך ערך צרדהגב</b>
ה' טולי קשי הוו טולא דדיקלא יחידאה וכו' — "בצל קורתי" (בראשית י"ט, ח'] תרגום בטלל שירותי.
<b>הערוך ערך טלגג</b>
ה' טולי קשי הוו טולא דדיקלא יחידאה וטלא דכינרא — פירוש שם אילן.
<b>הערוך ערך כנרגא</b>
דפרחא — פירוש צלף, ובלעז קפרא, ובל' ישמעאל כפאר.
<b>הערוך ערך פרחא</b>
טולא דארבתא.
<b>הערוך ערך ארבגד</b>
אמרה ליה שידתין לבריה איזדהר מכרומשא — פי' תרמוס — סלבאטיקו.
<b>הערוך ערך כרמשא</b>
למאי נפקא מינה לגזויי ל... אזל... גזי לה — פי' עיקל הדרך.
<b>הערוך ערך גזגד</b>
דבי זרדתא שידי, האי זרדתא דסמיכא למתא — לא פחתא משיתין שידי — פירוש ייזבא.
<b>הערוך ערך זרדתא</b>
בר קשא דמתא — פירוש מוכס העיר, וי"א, ממונה על העיר.
<b>הערוך ערך ברגקשא</b>
שמע דקא תלו חינגא וקא משרן — "בתופים ובמחולות" (שמות ט"ו, כ') תרגום בתופין ובחינגין.
<b>הערוך ערך חנגגב</b>
תרי קטבי הוו, חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא וכו' — פירוש רוחות הן.
<b>הערוך ערך קטבגא</b>
א"ר יוסף הני תלת מילי יהבין ארבונא בנהורא — פירוש מחשיך מאור העינים, ענין ערב.
<b>הערוך ערך ארבגג</b>
תלא לחמא — קשי לעניותא — עיין בע' סלת.
<b>הערוך ערך תלגא</b>
תלא סלתיה — תלא מזוניה — פירוש מי שתולה בקורה או ביתד או בכותל מחרוזות של ככרות — קשה לעניות, אי נמי שתולה סל או קופה ביתד בכותל או בקורה ומצניע בהן פיתו — ממופתי עניות הוא, צא וראה כי כך בני אדם אומרים התולה סלו — מזונותיו תלויים.
<b>הערוך ערך סלתאגא</b>
פארי בביתא — קשי לעניותא — פירוש לשון לעז הוא פורפרי.
<b>הערוך ערך פאריגא</b>
נשוורא בביתא — קשה לעניותא — כבר פירשנו בע' נבל.
<b>הערוך ערך נשוור</b>
שרא דמזוני — נקיד שמיה — בערך נבל.
<b>הערוך ערך נקדגב</b>
<b>נשוורא בביתא — קשי לעניותא] שרא דעניותא — נביל שמיה — פירוש מי שמנבל ומזלזל בפת ומשליך הפירורין לארץ ונדרסין ברגלי בני אדם, משתרר עליו שר של עניות, ומי (שמנקר) [שמנקד] אותם ויצניעם משתרר עליו שר של מזונות, כמפורש בריש גמרא דפ' כל הבשר (חולין ק"ה:) ההוא גברא דהוה מהדר בתריה שרא דעניותא וכו'. [הערוך ערך נבל ד</b>
צעא אחצבא קשה לעניותא — פירוש כד.
<b>הערוך ערך חצבגב</b>
משתי מיא בצעא — עיין בע' ברק.
<b>הערוך ערך צעגב</b>
משתא מיא בצעא קשה לברקתי — פירוש קשה לבורקתי — רוח שאוחזת את העינים.
<b>הערוך ערך ברקגא</b>
תחלי — פירוש שחלים.
<b>הערוך ערך תחלגג</b>
<h2>דף קיב.</h2>
האי מאן דמסובר — פירוש המקיז דם ולא נטל ידיו — מפחד ז' ימים.
<b>הערוך ערך סברגד</b>
טופריה — "צפורן" תרג' טופרא.
<b>הערוך ערך טפר</b>
ידא לפגא — דרכא לפחדא — פירוש מנהג בני אדם כשיש להן פחד לשום ידיו על לחייו, ודרך בני אדם כשישן ידו על פדחתו.
<b>הערוך ערך פגגה</b>
שברירי ברירי רירי — כבר פירשנו בע' ברירי.
<b>הערוך ערך שברירי</b>
לימא איהו לנפשיה פלניא פלניא אמרה לי אמי אזדהר משברירי, ברירי, רירי, ירי, רי, דשברירי ברירי רירי רי בכסי חיורי שכיחי — פירוש לחישה היא בתחלה פוחת ש' מן התיבה ואח"כ ב' ואח"כ ר', כדי שתהא התיבה מתחסרת והולכת.
<b>בערוך ערך ברירי]. כסא דהרסנא — פי' מביאין דגים קטנים מלוחין וקמח וחומץ ומבשלין אותן. [הערוך ערך הרסנא</b>
עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות — פירוש עשה שבתך במאכל ומשתה ובמלבושים כמו ימי החול ואל תצטרך לבריות.
<b>הערוך ערך עשגב</b>
אם בקשת להחנק — התלה באילן גדול — פירוש אם רצית לשאול בדבר איסור כלומר שאתה צריך לדון דין חמור בדין נפשות שאל לחכם גדול ועשה כהוראתו.
<b>הערוך ערך חנקגא</b>
אם רצית ליחנק התלה באילן גדול — דתליא באשלי רברבי בפ' אין צדין בגמ' בבכור שנפל לבור (ביצה כ"ז.) פי' אשלי רברבי — חכמים גדולים, כדכתיב "הנה אשור ארז בלבנון" (יחזקאל ל"א, ג').
<b>הערוך ערך אשל</b>
וכשאתה מלמד את בנך — למדהו בספר מוגה — פירוש ספר מבואר שלא יהא מטושטש. פ"א, בספר מדוקדק.
<b>הערוך ערך ספרגב</b>
<h2>דף קיב:</h2>
ואי בעית אימא באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות — פירוש אבר של איש.
<b>הערוך ערך אצבע</b>
מצוה וגוף גדול — אוכל פירות ולו שכר — פירוש שמלוה מעותיו ונוטל משכון שדות וכרמים ובתים בנכיתא, נמצא עושה מצוה שמלוה לעניים ומקיים "העבט תעביטנו" (דברים ט"ו, ח') וגוף גדול שמשמר ממונו מן הלסטים שהממון נגנב ושדות וכרמים אינן נגנבים, אוכל פירות שמתעשר ואוכל פירות בלא עון ולו שכר. מצוה וגוף נקי — נושא אשה ולו בנים — מקיים מצות "קחו נשים" וגו' (ירמיה כ"ט, ו'), גוף נקי שמנקה עצמו מן החטא שנושא אשה שמקיים מצות עונה ולו בנים.
<b>הערוך ערך גףגד</b>
ד' דברים צוה רבינו הקדוש את בנו ואחד מהן אל תשב במטה ארמית, ומשום מעשה דרב פפא — שהיה נושה בארמאי מעות, אזל למיתבעינהו כיון דעל לביתיה, א"ל תיב על ערסא, והוה ביה ינוקא מית. אייתי סהדי אשכחיה לרב פפא דיתיב אערסא. א"ל אנת קטלתיה, באותה שעה אמרו אל תשב במטה ארמית.
<b>הערוך ערך ארםגא</b>
ריש תורא בדיקולא — סליק לאיגרא ושדי דרגא מתותך — פירוש אם תראה ראש שור בכלי אחד שאוכל בו ועוסק באכילתו אעפי"כ ברח לגג.
<b>הערוך ערך דקלגא</b>
נזהא דארבא — הילוני הייא — פירוש גערה. "אם יגעה שור על בלילו" (איוב ו', ה') תרגום אם ינזה תורא.
<b>הערוך ערך נזה</b>
נזהא דארבא — היליוני הייא — פירוש הייא מהרה.
<b>הערוך ערך הייא</b>
דצלא — פירוש צלא הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכם וכיון שמעמידין אותה ישנין על גבי העור.
<b>הערוך ערך צלא</b>
אמר רב פפא לא ליעול איניש בביתא דאית ביה שונרא בהברא בלא מסאני. ס"א בחשוכא "דרך רשעים כאפלה" (משלי ד', י"ט) תרגום ואורחא דרשיעי הבירה, "באישון לילה ואפילה" (שם ז', ט') בחשוכא דליליא והבירא.
<b>הערוך ערך הברא</b>
<h2>דף קיג.</h2>
הא קא חזינן דאיכא — הנך גזייתא נינהו, דשמטי סוסיהו ואתו דברי להו — פירוש שמהלכין במדבר ולא בישוב וכשבאין לשבילין שהם ממדבר לישוב בורחין סוסיהן דרך אותן שבילין והולכין אחריהן ומנהיגין אותן ובענין אחר אינן מצויין.
<b>הערוך ערך גזגה</b>
א"ל רב לרב אסי לא תדור במתא דרישא אסי — פירוש אל תדור בעיר שראשה תלמידי חכמים כמוך, למה — שתלמידי חכמים אין להם אימת ממשלה ומקום שהוא מנהיגו אפילו שועלים פורצים, כי ההוא דאמר רב (שבת י"א.) תחת גוי ולא תחת חבר, תחת חבר ולא תחת תלמידי חכמים, וכי ההיא דת"ר (לעיל קי"ב.) שבעה דברים צוה ר"ע את בנו ואחת מהן אל תדור בעיר שראשה תלמידי חכמים.
<b>הערוך ערך אסי</b>
נשוט נבלה בשוקא ושקול אגרא — פירוש ענין גישוש וביחוש.
<b>הערוך ערך נשט</b>
סלקת לאיגרך — שירותך בכנפך — "ויעש להם משתה" (בראשית כ"ט, כ"ב) תר"י ועבד להון שירו, "וארוחתו ארוחת תמיד" (מלכים-ב' כ"ה, ל') תרגום ושירותיה שירו תדירא.
<b>הערוך ערך שרגט</b>
מאה קרי בזוזא — תותי כנפיך — פירוש ק' קרי בזוזא במתא ונזדמן לך קרא בשדה
<b>אל תזלזל בו] והביאהו בידך. פ"א, כשנותנין הוצאה מיד קח אותה, פ"א, כשנותנין לך הוצאה בזול ותקנה אותה שים אותה תחת כנפיך שלא יראה אותה אחר ויהיה לך עין הרע. [הערוך ערך כנףגא</b>
לא תשוור נגרא — "מקפץ על הגבעות" (שה"ש ב', ה') תרגום ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקתא דאמהתא דמתילן לגבעתא.
<b>הערוך ערך שוור</b>
לא תשוור נגרא — פירוש נחל כדכתיב "פרץ נחל מעם גר" (איוב כ"ה, ד'). נהרא — נהר נובע ממעיין.
<b>הערוך ערך נגרגה</b>
לא תעקר ככא — פירוש זה המכתש שבפה הנקרא בלשון ישמעאל אלצרם ואל טואחן, כדכתיב "ובטלו הטוחנות", (קהלת י"ב, ג') אם יכאיבך גלגל עמו עד שינוח ואל תעקרנו. ולא תיקני בחיויא — אם נגלה לך שיש נחש בחור מחורי חצרך אל תקנא בו ותהי משתדל להורגו, כי בראותו אותך שאתה מחכה לו ומסבב עליו שמא ישופך פתאום, וכן הגוי. "אשא בשרי בשני" (איוב י"ג, י"ד) תרגומו אטול בשרי בככאי.
<b>הערוך ערך ככאגב</b>
אדחלא אכרעך — זבינך זבון — פירוש בעוד אבק על רגליך קודם שתרחצם כשבאת מן הדרך — זבינך זבון.
<b>הערוך ערך חלגב</b>
תמרי בהילוזך לבי סדנא רהוט — פירוש בכליך תמרים רוץ ושים אותה בכלי שעושין בו שכר כלומר עשה מהן שכר. מאי סדנא — סוד נאה וגמילות חסדא — פירוש סוד נאה כלומר ריוח יפה ויכול לעשות חסד וליתן לעניים לשתות. ס"א סועדנא — כלומר עוזר יעשה לבעליו להתעשר.
<b>הערוך ערך סדןגד</b>
תמרי בהילוזך לבי נזייתא רהיט — נזיתא, כד, וחבית, וקנקן אחד הן.
<b>הערוך ערך נזייתא</b>
על רווק הדר בכרך ואינו חוטא — "ובחורים כשל יכשלו" (ישעיה מ', ל') תרגום ורווקי רשיעיא תקלא יתקלון.
<b>הערוך ערך רווק</b>
<h2>דף קיג:</h2>
כגון רב חנניה ורב הושעיה דאושכפי נינהו — פירוש אומנין של מנעלים.
<b>הערוך ערך אשכףגא</b>
ת"ר שלש חייהן אינן חיים הרחמנין, והרתחנין, ואניני הדעת. אמר רב יוסף וכולהו איתנהו בי. "ועזוב חימה" (תהלים ל"ז, ח') תרגום ושביק רתחא.
<b>הערוך ערך רתח</b>
מניין שאין שואלין לכלדאין — שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (דברים י"ח, י"ג) פירוש חוזים בכוכבים.
<b>הערוך ערך כלדאי</b>
<h2>דף קיד.</h2>
דאכיל אליתא — טשי בעיליתא — "נצפנה לנקי חנם" (משלי א', י"א) תרג' נטשי לזכאי במגן. "ומצותי תצפן אתך" (שם ב', א') "וצפונך תמלא בטנם" (תהלים י"ז, י"ד) "יצפן לישרים
<b>תושיה]" (משלי ב', ז'). [הערוך ערך טשגא</b>
דאכיל אליתא — טשי בעיליתא, דאכיל קקוליא — אקיקלי דמתא שכיב — פירוש מי שמנהגו לקנות בשר שמן באשראי ואוכל — מתחבא בעליות מפחד הקצב שתובעו — זה פי' דאכיל אליתא טשי בעליתא, והנהוג לאכול קקולי שהן ירקות השדה שמביאין בלא דמים ואם קונה אותן דמיהן מועט — יושב על אשפה שבשוק ואינו חושש שאין מי שנושה בו.
<b>הערוך ערך קקלגא</b>
הביאו לפניו מטבל בחזרת — פירוש חזרת — לטוגא.
<b>הערוך ערך חזרגג</b>
עד שהוא מגיע לפרפרת הפת — פירוש הביאו לפניו השלחן מטבל בחרוסת החזרת ומברך בורא פרי האדמה, ומפסיק עד שהוא מגיע לפרפרת הפת והיא עת אכילת המצה.
<b>הערוך ערך פרפרת</b>
הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת... ואע"פ שאין חרוסת מצוה. רבי אלעזר ברבי צדוק אמר מצוה... מאי מצוה... ר' יוחנן אמר זכר לטיט — על כן עושין אותה מכל מיני פירות מתוקין ומרורין וחומץ כמו הטיט שיש בו כל דבר.
<b>הערוך ערך חרסת</b>
<h2>דף קיד:</h2>
מאי שני תבשילין — סילקא וארוזא — פירוש בע' אנגרון.
<b>הערוך ערך סלקגב</b>
<h2>דף קטו.</h2>
זכר למקדש כהלל — פירוש בזמן שביהמ"ק קיים היה הלל מברך במצה על אכילת מצה ועל המרור על אכילת מרור וכורך מצה ומרור ואוכל בבת אחת כיון דשניהן מן התורה אין זה מבטל את זה, אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא דכתיב "בערב תאכלו מצות" (שמות י"ב, י"ח), ומרור דרבנן דכתיב "על מצות ומרורים יאכלוהו" (במדבר ט', י"א), בזמן דאיכא פסח — אין, ליכא פסח — לא, כמפורש בס"פ ערבי פסחים (ק"כ.) אסור לאוכלן בבת אחת דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא, הלכך אוכל זה בעצמו וזה בעצמו ואח"כ אוכלן בבת אחת זכר כשהיה בית המקדש קיים כיון דשניהם מדאורייתא שמותר לעשות כן כהלל, וכיון דכבר ברכנו וזו אכילה לזכרון בעלמא לא מברכינן עלה.
<b>הערוך ערך זכרגא</b>
<h2>דף קטו:</h2>
צריך לשקועיה... משום קפא — פירש רב האי גאון עיקר קיפה בלשון ארמית מלשון קיפוי כגון נפיחה והרוח שאוחזת במעים מן המאכולת נקראת קפא מפני שמנפחת, והחרוסת סם הוא שטורדת אותה הרוח, ולא היה שונה מריחא דחלא מיית אלא מריחא דחלא פקע... ורבינו גרשם פירש משום קפא למקטל ארס שבירקות. ואבינו ר' יחיאל פירש קפא — תולעת כדי שתמות הקפא שבירקות מן החומץ שבחרוסת, וכן פירש ר"ח קפא — תולעת, דתניא בתרומות (בתוספתא פ"ז) האוכל תולעים שבעיקרי אילנות ואת הקפא שבירק.
<b>הערוך ערך קףגטז</b>
כרכן בסיב ובלען — והוא עלי ירקות אף ידי מצה לא יצא.
<b>הערוך ערך סבגד</b>
<h2>דף קטז.</h2>
קפא דחסא — חמא — פירוש הרוח והניפוח שיש בחזרת פוקעת ונטרדת בצנון, וקפא דחמא — אסותיה כרתי — הרוח שבצנון נטרדת בכרישין, קפא דכרתי — חמימי — הרוח שבכרישין נטרדת במים חמין. אהדכי והכי — פירוש עד כה ועד כה עד שיביאו לו מים חמים נימא הכי, קפא קפא דכירנא ליכי ולז' בנתיך ולח' כלתיך — דברים אלו אין לפרשם וקבלה הם כגון לחש שאין לו פירוש, ובלחש ובקמיעין אתה מוצא דברים כאלו אדם מדבר עם האבן או עם הארץ וביותר רוחות שיש באוכלין, כי כן רואין כי רוחות מן השדים קשורין בהן, וזה הלחש וכן כל דברי לחש וקמיעין אין אנו יודעין טעמיהן ומאין נאמרו. עיין בערך פע.
<b>הערוך ערך קףגטז</b>
בואו וקחו לכם תבלין למצוה — פירוש כגון קנמון וכיוצא בו זכר לתבן שבטיט.
<b>הערוך ערך תבל</b>
<h2>דף קטז:</h2>
מצה צריך להגביהה — פירוש כשאומר מצה זו שאנו אוכלים על שום מה וכן מרור צריך להגביהו כשאומר מרור זה, אבל בשר — לא.
<b>הערוך ערך מצהגב</b>
<h2>דף קיח.</h2>
הני כ"ו חסדו בהודו בתלים כנגד מי — כנגד כ"ו דורות מאדם עד שניתנה התורה שלא היה להן מעשים טובים זן אותם בחסדו.
<b>הערוך ערך סעדגא</b>
הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו — פירוש בטובה שלו, כלומר בממונו מכל אדם כפי השגת ידו עשיר בשורו עני בשיו וכו'.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
בשעה שאמר לו הקב"ה לאדם הראשון "ואכלת את עשב השדה" (בראשית ג', י"ח) זלגו עיניו דמעות — "ודמעתה על לחייה" (איכה א', ב') ודמעתה זלגן על ליסתהא, "עיני עיני יורדה מים" (שם א', ט"ז) תרגום תרתי עיני זלגן דמען.
<b>הערוך ערך זלג</b>
אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה — פי' ענין טפיחה מכה והרג.
<b>הערוך ערך קפחגא</b>
אמר ירקומי שר הברד לפני הקב"ה רבונו של עולם, ארד ואצנן הכבשן — ירקומי — שר הברד.
<b>הערוך ערך ירקומי</b>
<h2>דף קיח:</h2>
גער באומה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד — פירוש שלעולם אינה כותבת טוב אלא רע. פ"א, בקולמוס אחד — כמו שכותבין כך עושין שאין יכולין לעשות עמהן שום פשרה. "עט שקר סופרים" (ירמיה ח', ח') תרגום קלמוס דשקר למזייפא.
<b>הערוך ערך קולמוס</b>
<h2>דף קיט.</h2>
מאי "ולמכסה עתיק (ישעיה כ"ג, י"ח) זה המכסה דברים שגילה עתיק יומיא ומאי ניהו — סתרי תורה, ספר אחר טעמי תורה.
<b>הערוך ערך סתר א</b>
וכולהו אקלידי וגופלי דגולדא ס"א אקלידי דקופלי דגלדאי — פירוש קלידי — מפתחות, קופלי בלעז קנטרו, גילדא — עור.
<b>הערוך ערך קלד</b>
<h2>דף קיט:</h2>
אין מפטירין אחר הפסח אפקומן — פירוש לשון כלום כלומר אין עושין סילוק לאכילה ממיני מגדים כמנהג כל הסעודות, כמפורש בגמרא
<b>ר' חנינא בר שילא] ור' יוחנן אמרו כגון תמרים קליות ואגוזים וכן מפורש בסוף תוספת פסחים. [הערוך ערך אפקומן</b>
ארדיא לי וגוזליא לאבא — פירוש ארדיא — כמהין. נראין הדברים שהיה שמואל מתאוה להן וכן גוזליא לרב.
<b>הערוך ערך ארדגא</b>
הסופגנים והדובשנים והאיסקריטון — פירשנו בערך א' ובערך ד'.
<b>הערוך ערך ספגן</b>
<h2>דף קכ:</h2>
א"ר יוסי נתנמנמו — יאכלו. גמרא היכי דמי מתנמנם א"ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר —
<b>הערוך ערך נםגב</b>
נרדמו — לא יאכלו — עיין בע' נם.
<b>הערוך ערך רדם</b>
<h2>דף קכא.</h2>
ברך ברכת הפסח — פטר את של זבח וכו' — תניא בתוספתא דסוף פסחים (פ"י) איזהו ברכת הפסח אומר בא"י... אקב"ו לאכול הפסח. אי זו היא ברכת הזבח — בא"י... אקב"ו לאכול הזבח. כשתמצא לומר, לדברי ר' ישמעאל — זריקה בכלל שפיכה, ולא שפיכה בכלל זריקה. לדברי ר"ע לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה — פירוש קיימא לן הפסח דמו בשפיכה, כדתנן כהן הקרב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד, והזבח כגון השלמים וכיוצא בהן דמן בזריקה. ואמרי, כשתמצא לומר לדברי ר"י דאמר ברכת הפסח פוטר את של זבח ואינו צריך לברך על הזבח ברכה בפני עצמה, אבל ברכת הזבח אינה פוטרת של פסח — [הרי] זריקה בכלל שפיכה, כלומר הטעון זריקה אם תזרקהו בכלל שפיכה — יצא, אבל אין שפיכה בכלל זריקה, והטעון שפיכה אם יזרקהו — לא יצא, אלא טעון שפיכה. לדברי ר"ע — לא זו פוטר את זו.
<b>הערוך ערך ברךגא</b>
